הפסיכולוגיה שמאחורי סוגי התגובות ברשתות החברתיות

כולנו מכירים את זה: פוסט חדש עולה לרשת החברתית, ותוך רגע מופיעות תגובות מכל הסוגים – מפרגנות, ביקורתיות, עוינות, מצחיקות ועוד. האם אופן התגובה שלנו הוא אקראי, או שמא מסתתר מאחוריו משהו עמוק יותר? מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שסוג התגובה קשור לאישיות המגיב ולמניעיו הפנימיים arxiv.orgpmc.ncbi.nlm.nih.gov. למעשה, כפי שמראה מחקרם של מיין ועמיתיו ב-2023, התגובות שאנו בוחרים לכתוב מושפעות מתכונות אישיות שלנו ומהאופן בו אנו תופסים את הסיטואציה. גם סטרת'רן ועמיתיו (2020) הדגימו שבמצבי משבר או דיון ציבורי סוער, אנשים שונים נוטים להגיב בדרכים שונות בהתאם לערכים ולאישיות שלהם. להלן נסקור כמה מסוגי התגובות הנפוצים ברשתות החברתיות, נבין את הפסיכולוגיה והמאפיינים האישיותיים שמאחוריהם, וגם ניתן דוגמה יומיומית לכל סוג תגובה.

תגובה תומכת ואמפתית

זוהי התגובה המחממת את הלב שאנו רואים תחת פוסטים אישיים או מרגשים: דברי עידוד, הזדהות, חיבוקים וירטואליים ותמיכה. המגיב האמפתי מזדהה עם כותב הפוסט או עם האדם במצוקה, ולעיתים קרובות מנסה להרגיע, לנחם או פשוט לשדר "אני מבין ואכפת לי". מבחינה אישיותית, תגובות תומכות מגיעות פעמים רבות מאנשים בעלי אמפתיה גבוהה ונעימות – טיפוסים אכפתיים, רגישים לרגשות הזולת, שלעתים קרובות גם מחפשים הרמוניה חברתית. אותם אנשים מרגישים צורך טבעי לחזק אחרים ולתרום לסביבה חיובית. לדוגמה, תחת פוסט שבו מישהי משתפת על יום קשה בעבודה, יגיבו המגיבים התומכים בהודעות כמו "שולח לך חיבוק! כולנו עוברים ימים כאלה, את לא לבד" או "כל הכבוד לך על השיתוף, אנחנו כאן בשבילך" – תגובות שמטרתן לעודד ולהראות תמיכה.

לא רק במקרים אישיים, תמיכה יכולה לבוא לידי ביטוי גם בהגנה על מי שמותקף על ידי אחרים ברשת. למשל, אם מישהו מפרסם תגובה פוגענית או שונאת כלפי קבוצה מסוימת, ייתכן שיופיעו מיד אחריה תגובות נגדיות שמגנות את השנאה ומגנות על הקורבן. מחקר רחב היקף שבחן את תופעת השיח האלים בתקופת הקורונה גילה שתגובות חיוביות וסולידריות כאלה (המכונות "counter-speech") יכולות ממש לבלום התפשטות של שנאה ברשת arxiv.org. במילים אחרות, זיאמס ועמיתיו (2020) מצאו שכאשר משתמשים אמפתיים מתערבים ומשיבים לדבר השנאה במסר חיובי התומך במותקפים – הם לא רק מראים אופי אכפתי, אלא אף עשויים למנוע ממשתמשים אחרים להיגרר למעגל השנאה. דוגמה יומיומית לכך היא תגובות בסגנון "#לא_לשנאה" או "מספיק עם הגזענות, בואו נגיב בכבוד" שמופיעות כתגובה לפוסט מתסיס. המגיבים האמפתיים והסולידריים פועלים כמגני הסדר הטוב ברשת, והמניע שלהם הוא ערכי: רצון לתמוך בנפגעים ולשמור על אקלים דיון חיובי.

תגובה ביקורתית ובונה

סוג תגובה נפוץ אחר הוא התגובה הביקורתית-עניינית – זו שלא באה רק לפרגן, אבל גם לא כדי להרוס, אלא כדי לתקן, לדייק או לעזור לשפר. בתגובה כזו המגיב עשוי לחלוק על כותב הפוסט או להצביע על טעות, אך עושה זאת בטון מכבד וענייני. המוטיבציה כאן נובעת לרוב מתחושת אכפתיות לשלום הדיון או לדיוק המידע. מבחינת אישיות, מגיבים ביקורתיים-בונים הם לעיתים אנשים בעלי מצפון ותחושת אחריות חזקה – הם לא נהנים לראות מידע שגוי או רעיון שלדעתם ניתן ללטש, ומרגישים דחף לתרום את חלקם לתיקון המצב. פעמים רבות מדובר גם באנשים בעלי ידע או ניסיון בנושא הנידון, עם ביטחון עצמי גבוה מספיק כדי להביע דעה מנוגדת באופן מכובד. הם לא חוששים להתבלט, אך עושים זאת לא מתוך עוינות אלא מתוך רצון כן לשפר את השיח.

כך למשל, תחת פוסט שבו מישהו משתף עצה רפואית לא מבוססת, מגיב ביקורתי-בונה עשוי לכתוב תגובה כגון: "תודה ששיתפת את נקודת המבט, אבל חשוב לדייק – מחקרים עדכניים מראים אחרת. אולי שווה להתייעץ עם רופא במקרה כזה" – תגובה שמתקנת את הטעון תיקון אך בטון ענייני ומכבד. דוגמה נוספת: בפוסט אמנותי, מבקר בונה יכתוב אולי "אהבתי מאוד את הצילום! אם תרצה טיפ קטן – הייתי מנסה תאורה קצת אחרת לפעם הבאה, זה יכול להדגיש את הנושא בצורה נהדרת" – כאן המבקר גם מחמיא וגם מציע שיפור. אנשים כאלה מונעים על ידי ערכים של שיתוף ידע ושיפור מתמיד. בניגוד לטרולים או מבקרים עוינים, הם לא מחפשים לריב אלא לתרום. ואכן, לא פעם הם מוערכים בקהילה על הגישה המאוזנת שלהם. ניתן לומר שבאופן מסוים, המגיב הביקורתי-בונה רואה עצמו כ**"המורה הטוב"** של הדיון – מתוך דאגה אמיתית לנושא ולאנשים, הוא ישקיע ויכתוב תגובה ארוכה שמטרתה להעשיר ולתקן, בתקווה שהדבר יעזור לכולם.

תגובה כועסת ותוקפנית

מנגד לביקורת הבונה, קיימת התגובה הביקורתית-עוינת – זו המתפרצת בזעם, לעיתים באופן אישי ופוגעני. תגובה תוקפנית יכולה לכלול האשמות, עלבונות או טון של צעקות (המתבטא בטקסט באמצעות Caps Lock או ריבוי סימני קריאה). המגיב הכועס בדרך כלל חש נפגע או מאוים מתוכן הפוסט, או שיש לו רגשות חזקים מאוד (כמו כעס אידאולוגי, קנאה או תסכול) שדוחפים אותו להגיב באופן חריף. הפסיכולוגיה שמאחוריה קשורה לעיתים לתחושת איום או חוסר אונים – האדם חש שעליו להגיב בכוחניות כדי להשמיע קול, להגן על עמדתו או לפרוק את זעמו. בעוד שחלק מהאנשים היו בולמים את עצמם בשיחה פנים מול פנים, המדיום המקוון מספק תחושת אנונימיות ומרחק, שמפחיתים עכבות ומעודדים התבטאות קיצונית יותר. אפקט זה, הידוע כ**"אפקט הדיסאינהיביציה המקוון"**, מאפשר לרגשות שליליים להתפרץ במלוא עוצמתם ללא חשש מעונש מיידי. התוצאה היא תגובות שעלולות להיות אגרסיביות ופוגעות הרבה יותר מאשר מה שאותו אדם היה אומר פנים אל פנים.

מבחינת מאפייני אישיות, לא כל מי שכועס ברשת הוא אדם "רע" או אגרסיבי בחיי היומיום. לעיתים מדובר באנשים בעלי סף תסכול נמוך או נטייה לחוסר יציבות רגשית, מה שגורם להם להגיב באימפולסיביות כשמשהו לא מוצא חן בעיניהם. אחרים אולי בעלי חשדנות גבוהה או רגישות חזקה לעוול – ואם הם תופסים את הפוסט כתוקפני או שגוי מוסרית, הם יגיבו בהתקפה נגדית מתוך "זעם צדקני". כך או כך, התגובה התוקפנית לרוב לא מטרתה דיון בונה, אלא ביטוי של כעס. למשל, תחת כתבה פוליטית מעוררת מחלוקת, מגיב כועס עשוי לכתוב: "אתה בור לחלוטין! איך אתה לא מתבייש להפיץ שטויות כאלה?? תתבייש לך!!!" – תגובה שנועדה לבייש ולהרתיע את הכותב יותר מאשר לנהל איתו שיחה.

חשוב לציין שתגובות תוקפניות אינן נדירות, והן מהוות חלק נכבד מתופעות כמו בריונות רשת (Cyberbullying) ו"שיימינג". מחקרים מראים שהתנהגות פוגענית שכזו מתרחשת בכל הפלטפורמות – מפייסבוק וטוויטר ועד פורומים ואפליקציות מסרים scitepress.orgscitepress.org. כך למשל, יי וזוביאגה (2022), שחקרו זיהוי בריונות ברשת, הדגישו עד כמה תכנים תוקפניים יכולים לצוץ במגוון סביבות מקוונות, לפעמים באופן בלתי צפוי. הם אף פיתחו מודל לזיהוי אוטומטי של הודעות פוגעניות, מה שמראה שהבעיה נפוצה דייה כדי להצדיק פיתוח טכנולוגיות מיוחדות להתמודדות איתה. בשורה התחתונה, המגיב התוקפני מונע לרוב מתוך סערת רגשות – בין אם זו פגיעה אישית, זעם אידאולוגי או פשוט יום גרוע שהוא משליך על אחרים. התוצאה היא תגובות קשות שעשויות להסלים את הדיון. לא פעם, אגב, לאחר מעשה חלק מהמגיבים הללו מתחרטים כאשר הם נרגעים, אך ברגע האמת הרגש גובר על שיקול הדעת.

תגובת טרולינג ופרובוקציה

מעבר לפינות הכעס הכנה, ישנו גם הטרול – אותו משתמש שמעיר הערות פרובוקטיביות לא בהכרח בגלל שהוא באמת כועס או מאמין במה שהוא אומר, אלא בשביל ההנאה שבליצור מהומה. טרולים ברשת מתאפיינים בלגלוג, סרקזם ונטייה ללבות ריבים בכוונה תחילה, "בשביל הספורט". הם עשויים להסיט דיון לנושא אחר לגמרי, לזרוק תגובה קיצונית או מעליבה כדי לראות את כולם מתעצבנים, ואז אולי לשבת בצד ולצפות בתגובה השרשרת שהתפתחה. לעיתים קרובות לטרולים אין קשר רגשי אמיתי לנושא – המטרה שלהם היא לתפוס תשומת לב וליהנות מהכאוס. הפסיכולוגיה שמאחורי הטרולינג מורכבת: חלק מהטרולים עושים זאת מתוך שיעמום, אחרים מתוך צורך בתחושת כוח או עליונות על אחרים, וישנם גם כאלה שרואים בזה סוג של משחק או בידור אינטלקטואלי. האנונימיות והמרחק של האינטרנט כמובן מאפשרים גם כאן חופש פעולה – הטרול מרגיש שהוא יכול "לשחק בדמויות" ולנסות פרובוקציות שונות מבלי לשאת בתוצאות מוחשיות.

מחקרים מלמדים שהטרולים הם לעיתים קרובות בעלי מאפייני אישיות ייחודיים. מחקר חדש שפורסם ב-2023 מצא מתאם חד בין נטייה לטרולינג לבין מה שמכונה תכונות האישיות האפלות – סדיזם, פסיכופתיה, נרקיסיזם ומקיאווליזם reddit.com. במילים אחרות, וולקמר ועמיתיו (2023) הראו שאנשים שנהנים לפגוע באחרים, חסרי אמפתיה או בעלי צורך במניפולציה ושליטה, נמשכים יותר להתנהגות של טרולינג ברשת. אותם אנשים אולי לא יביעו עוינות ישירה בחיים האמיתיים, אך במרחב הווירטואלי הם מרשים לעצמם "להוציא את השד" ולתעל את הצדדים האפלים הללו לדמות הטרול. בנוסף, אותו מחקר ציין שסגנון ההומור של טרולים נוטה להיות הומור אגרסיבי – בדיחות שעוקצות ומשפילות אחרים – ואף מצא קשר בין טרולינג לנטייה ללעוג גם לעצמם (self-defeating humor) באופן אירוני reddit.com.

חשוב להבין: טרול לא תמיד באמת שונא את מושאי ההתקפה שלו; פעמים רבות זו פרובוקציה מחושבת. למשל, תחת פוסט על קהילה מסוימת, טרול טיפוסי עשוי לכתוב במתכוון תגובה גזענית או מזלזלת, לא כי הוא בהכרח מאמין בכך בלהט, אלא בידיעה שתגובות הזעם לא יאחרו לבוא. הוא עשוי להנות מהמריבה שניצתה בין יתר המגיבים, לצפות מהצד או להוסיף עוד שמן למדורה מדי פעם. טרול קלאסי אחר יבחר לשנות נושא בפתאומיות: תחת דיון ענייני על איכות הסביבה, הוא יגיב משהו כמו "ולמי אכפת בכלל? עדיף שתדברו על איך חייזרים בונים לנו אנטנות 5G במוח" – תגובה אבסורדית שאינה קשורה, במטרה ברורה לערער את השיחה ולהרגיז. האישיות הטרולית מזכירה לעיתים ליצן חצר מרושע: ערמומי, ציני, מהיר מחשבה – אך ללא גבולות אמפתיה שירסנו אותו. עבורו, הרשת היא זירה להפגין עליה בתחכום ובכוח, גם אם זה על חשבון אחרים. ההתנהגות הזו, כמובן, יכולה להיות הרסנית לשיח ופוגענית מאוד למי שהופך למטרה ללעג. רבים מהמשתמשים והמחקרים מתייחסים לטרולים כאל גורם מזיקשעדיף לא להאכיל – "Don't feed the troll" היא אמרת כנף ידועה, שמשמעותה: הדרך הטובה ביותר לנטרל טרול היא לא לתת לו את תשומת הלב שהוא כה חפץ בה.

תגובה הומוריסטית וקלילה

בצד הפחות כבד של הסקאלה נמצאות התגובות ההומוריסטיות – אלו שבמקום להגיב ברצינות, בוחרות בגישה משעשעת, סרקסטית או קלילה. המגיב ההומוריסטי רואה את הפוסט (או את הדיון שהתפתח) כהזדמנות להפגין יצירתיות ולהצחיק את האחרים. לעיתים זו בדיחה תמימה, משחק מילים שנון על נושא הפוסט, מם מצחיק או תמונת GIF הולמת. פעמים אחרות זה יהיה הומור ציני שמעביר ביקורת באופן מוסווה. כך או כך, מטרת התגובה ההומוריסטית היא להקליל את האווירה או לזכות בצחוק (או בלייקים) מהקהל.

מה מניע אנשים להגיב בהומור? ראשית, ביטחון עצמי חברתי – מי שמגיב בבדיחה לרוב מרגיש בנוח בקהילה ומאמין בהבנתם של האחרים את ההקשר. שנית, לא פעם זה נובע מצורך בקבלה ואישור: בדיחה מוצלחת גורפת לייקים וצוחקים, וכך המגיב זוכה ברגע של תהילה וירטואלית. מבחינת אישיות, מגיבים הומוריסטיים עשויים להיות טיפוסים יצירתיים ופתוחים יותר, עם נטייה לזרז תגובות ספונטניות. רבים מהם גם אקסטרוברטים יחסית – הם נהנים מתשומת לב ומאינטראקציה חברתית, גם אם היא מקוונת. ישנו גם אלמנט של התמודדות: עבור חלק, הומור הוא דרך להתמודד עם נושאים טעונים או מלחיצים. במקום להגיב ברצינות שעלולה לעורר ויכוח, הם מעדיפים לצחוק על המצב וכך לנטרל מתח.

לדוגמה, תחת פוסט בו אדם מתלונן על פקקי התנועה בבוקר, תגובה הומוריסטית טיפוסית יכולה להיות: "פתרון אפשרי: לקנות רחפן ולטוס מעל כולם 😉" – במקום דיון רציני על תחבורה, המגיב בוחר בבדיחה יצירתית שקוטפת צחוק. בדוגמה אחרת, בפוסט שמכריז על תוצאה כושלת של קבוצת ספורט, מגיב יצחק: "אני מציע שנצרף את סבתא שלי להרכב – היא לפחות תכין לכולם עוגיות לעידוד" – שוב, שימוש בהומור כדי להפוך אכזבה לצחוק. תגובות מסוג זה מתקבלות לעיתים קרובות ברוח טובה על ידי שאר הגולשים, כי הן מביאות איתן רגע של קלילות בתוך ים של רצינות או שליליות. עם זאת, יש לזכור שהומור הוא עניין עדין: בדיחה אחת יכולה להצחיק חלק מהקוראים, אך לפגוע באחרים אם היא לא במקום. למשל, סרקזם חד עלול להתפרש כביקורת מוסווה. לכן המגיבים ההומוריסטיים המוצלחים ביותר הם אלו שיודעים לקרוא את המעמד ולהתאים את סגנון ההומור – בין אם שטות גמורה, שנינות אינטליגנטית, או אפילו נימה קלה של ציניות – מבלי לחצות קווים אדומים.

לסיכום, בדיוק כפי שהיינו מצפים בעולם האמיתי, גם בזירה המקוונת כל אדם מגיב אחרת – בהתאם לאישיותו, לערכים שלו, למצב הרוח בו הוא נמצא ולאופן שבו הוא תופס את השיח. בין אם זו תגובה מחבקת ותומכת שנובעת מלב רחב, ביקורת מנומסת שמגיעה מרצון כן לעזור, התפרצות כעס שמבטאת תסכול, טרוליות מתגרה שמשקפת צדדים אפלים יותר, או הלצה קלילה שמעידה על רוח שובבה – התגובות שלנו הן לעיתים חלון אל הנפש. הכרה בסוגי המגיבים ובמניעיהם יכולה לעזור לנו כקוראים וככותבים להבין את הדינמיקה של הדיונים ברשת, להגיב בסובלנות, ואולי גם לבחור בעצמנו באיזו דרך אנחנו רוצים להשתתף בשיחה הציבורית המתרחשת אונליין.

ביבליוגרפיה:

• Mane, et al. (2023). השפעת מאפייני אישיות על דפוסי תגובה ברשתות חברתיות. (מחקר אקדמי הבוחן קשר בין תכונות אישיות לסוגי תגובות מקוונות).

• Strathern, et al. (2020). תגובות משתמשים ברשת בתקופות משבר: ניתוח פסיכו-חברתי. (מחקר על אופן ההגבה ברשת החברתית בעת שיח פופוליסטי ומשברי).

• Yi, P., & Zubiaga, A. (2022). Cyberbullying detection across social media platforms via platform-aware adversarial encoding. Proceedings of the International AAAI Conference on Web and Social Media, 16, 1430–1434.

• Ziems, C., He, B., Soni, S., & Kumar, S. (2020). Racism is a Virus: Anti-Asian Hate and Counterhate in Social Media during the COVID-19 Crisis. arXiv preprint arXiv:2005.12423.

• Volkmer, S. A., et al. (2023). Troll story: The dark tetrad and online trolling revisited with a glance at humor.PLOS ONE, 18(3), e0282587. (מחקר עדכני על הקשר בין תכונות אישיות אפלות להתנהגות טרולינג ברשת).