סוגי נרקיסיזם – מדריך מקצועי ונגיש

הקדמה – נרקיסיזם בריא לעומת פתולוגי

נרקיסיזם הוא מונח בפסיכולוגיה המתאר מצב של ריכוז-עצמי גבוה, תחושת חשיבות עצמית, ושאיפה מתמדת להערצה מצד אחרים. המילה נגזרת מהמיתוס על נרקיסוס שהתאהב בבבואתו, אך במציאות לכולנו יש מידה מסוימת של נרקיסיזם כחלק מהאישיות. נרקיסיזם בריא כולל ביטחון עצמי, שאפתנות ויכולת עמידה על שלך – תכונות חשובות התורמות לחוסן נפשי ולהצלחה, כל עוד הן במינון מאוזןtheprivatetherapyclinic.co.uktheprivatetherapyclinic.co.uk. לעומת זאת, נרקיסיזם פתולוגי (הפרעת אישיות נרקיסיסטית, NPD) הוא קיצוני ומתמשך, ומאופיין בתחושת גדלות מופרזת, צורך כפייתי בהערצה וחוסר אמפתיה הגורמים לפגיעה בתפקוד ובמערכות יחסיםtheprivatetherapyclinic.co.uk. בעוד שנרקיסיזם בריא מבוסס על ערך עצמי מציאותי וגמישות, נרקיסיזם פתולוגי הוא קשיח, דורש סיפוק מתמיד מן החוץ, ומשמש לעיתים כמנגנון הגנה פסיכולוגי מפני חוויות עמוקות של חוסר ערך או בושה. למעשה, מחקרים עדכניים רומזים כי נרקיסיזם קיצוני הוא לעיתים קרובות התאמה פיצויית שנועדה לכסות על ערך עצמי נמוךmichiganpsychologicalassociation.org. במילים אחרות, מאחורי חזות יהירה ומלאת חשיבות עצמית עשויות להסתתר פגיעוּת, חוסר ביטחון וחשש מדחייה.

חשוב להבחין בין רמה מסוימת של אהבה עצמית (שהיא תקינה ואף חיונית לבריאות נפשית) לבין נרקיסיזם פתולוגי שבו האדם כה עסוק בעצמו עד שזה פוגע במציאות חייו וביחסיו. הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאובחנת כאשר התכונות הנרקיסיסטיות (כגון גרנדיוזיות, פנטזיות על גדוּלה, צורך בהערצה וחוסר אמפתיה) מופיעות בעקביות במגוון סיטואציות וגורמות לפגיעה בתפקוד**theprivatetherapyclinic.co.uk**. אנשים עם מבנה אישיות נרקיסיסטי פתולוגי לעיתים קרובות מתקשים לשמור על מערכות יחסים קרובות, חווים בעיות בעבודה, או מציגים התנהגויות מניפולטיביות ופוגעניות כלפי הסביבה. יחד עם זאת, יש לזכור שהנרקיסיזם של האדם משמש לו לעיתים כשריון הגנה פנימי – דרך (לא מודעת) להגן על העצמי מפני כאב, בושה או חרדה. הבנת התפקיד ההגנתי הזה יכולה לעזור לנו להתייחס לנושא בגישה מעט יותר אמפתית ומורכבת, ולא רק כשיפוט מוסרי.

במאמר זה נסקור בצורה מקצועית אך מובנת את הסוגים המרכזיים של נרקיסיזם. נבהיר כל סוג – מה מאפיין אותו, איך נראה עולמו הפנימי ומה הוא מחפש מהסביבה – ונדגים כיצד הוא עשוי להופיע בטיפול (כמטופל), בזוגיות, בעבודה ובחברות. כמו כן נדון בסגנונות תקשורת אופייניים לנרקיסיסטים, ומדוע ומתי הם פונים (או לא פונים) לטיפול. לבסוף, נסכם כיצד לזהות טיפוס נרקיסיסטי בסביבתך ומה כדאי או לא כדאי לעשות בהתמודדות איתו.

הסוגים המרכזיים של נרקיסיזם

נהוג לסווג את התופעה למספר סוגי משנה. הסיווג המרכזי מבחין בין נרקיסיזם גרנדיוזי (גלוי) לבין נרקיסיזם פגיע (סמוי) – שתי פנים עיקריות שבהן הנרקיסיזם עשוי לבוא לידי ביטויpsychologytoday.compsychologytoday.com. בנוסף, ישנם סיווגים לפי התוכן שעליו מבוססת תחושת הגדלוּת (כגון נרקיסיזם סומטי המתמקד במראה ובגוף, לעומת אינטלקטואלי/רוחני המתמקד בשכל או בצדק רוחני ומוסרי). כמו כן, נדון במונח נרקיסיזם פתולוגי – המציין מצב שבו המאפיינים הנרקיסיסטיים קיצוניים וגורמים למצוקה או לפגיעה משמעותית (לעיתים מכונה גם "נרקיסיזם ממאיר" בספרות הישנה). סוג מיוחד נוסף שנסקור הוא נרקיסיזם קהילתי/אלטרואיסטי, בו האדם מציג עצמו כנדיב וערכי במיוחד.

חשוב לציין שסוגים אלו אינם אבחנות נפרדות רשמיות, אלא דרכים לתאר סגנונות שונים של האישיות הנרקיסיסטית. אדם אחד יכול להפגין שילוב של כמה סוגים, או לעבור בין מצבים (למשל נרקיסיסט פתולוגי עשוי כלפי חוץ להיראות גרנדיוזי, אבל ברגעי משבר להתגלות כפגיע). הסיווג עם זאת עוזר לנו להבין את הדקויות וההבדלים בהתנהגות ובמניעים של אנשים נרקיסיסטיים.

נרקיסיזם גרנדיוזי (גלוי)

זהו הנרקיסיסט ה"קלאסי" והבולט. נרקיסיסט גרנדיוזי מקרין החוצה ביטחון עצמי מופרז, יהירות ותחושת זכאות. הוא מרבה להדגיש את הישגיו וכישוריו, מצפה באופן גלוי להערצה ותשומת לב, ולעיתים מתנהג כאילו הוא עליון על אחריםjessicaannepressler.com. האדם משוכנע שהוא יוצא דופן וראוי ליחס מיוחד – "מגיע לי כי אני מיוחד". הוא מוחצן, דומיננטי וכריזמטי, ולעיתים קרובות ינסה לתפוס תפקיד מוביל או זוהר. ביקורת לא תתקבל אצלו בעין יפה; הוא ייטה לדחותה, להשליך אשמה על אחרים או פשוט להתעלם ממנה, משום שבעיניו הבעיה היא לעיתים רחוקות בו עצמו. המושג "נרקיסיזם גרנדיוזי" מכונה גם נרקיסיזם גלוי או Overt Narcissism, כיוון שההתנהגות הנרקיסיסטית נראית לעין באופן ברור.

העולם הפנימי: מתחת לחזות הבטוחה קיימת אצל הנרקיסיסט הגרנדיוזי אמונה עמוקה (ולעתים לא מודעת) שהוא אכן נפלא ומגיע לו יותר מאחרים. בניגוד לסוג הפגיע, לנרקיסיסט הגלוי לרוב אין ספקות עצמיים מודעים – הוא באמת מרגיש גדול מהחיים. רגשות של בושה או חולשה נדחקים היטב ולא מערערים את דימויו העצמי; לכן לעיתים קרובות משוב שלילי "לא חודר" אליו בקלותpsychologytoday.com. הוא עשוי לחוות כעס וזעם אם כבודו נפגע (תופעה המכונה "זעם נרקיסיסטי"), אך לרוב יפגין אדישות או בוז כלפי מבקרים. הצורך שלו באישורים הוא רב, אך הוא דורש אותם בצורה ישירה וקולנית.

מה הוא מחפש בקשר: הנרקיסיסט הגרנדיוזי מחפש הערצה ללא סייג. הוא רוצה קהל שיריע לו, שותף שיסגוד לו, עמיתים שיעניקו לו מעמד של כבוד. בקשרים הוא נהנה להיות במרכז הבמה. הוא זקוק לתחושה שהוא מנצח – שהסביבה מכירה בעליונותו. לעיתים הוא גם ישאף לשליטה – שדברים ייעשו בדרכו ולטובתו. חיבה ואהבה עבורו מתבטאות בהערצה ובהיותו מקור להשראה או ללמידה עבור האחר.

כיצד זה נראה בקליניקה (כמטופל): נרקיסיסט גרנדיוזי לרוב לא יפנה לטיפול נפשי מיוזמתו, משום שהוא משוכנע שהכל בסדר איתו ושאחרים הם הבעייתיים. אם יגיע לטיפול, לעיתים זה בעקבות אולטימטום (בן זוג שמתנה זאת, או דרישת מקום עבודה) או משבר שפגע בדימויו (כגון כישלון משמעותי או אובדן)medium.commy.clevelandclinic.org. בקליניקה הוא עשוי להתהדר בהצלחותיו בפני המטפל, להפגין קסם וכריזמה, ואפילו לנסות להרשים או "לבדוק" את המטפל. במקרים רבים, הטון יהיה של "תתקן את הסביבה שלי" – למשל, הוא הגיע כי אשתו טוענת שיש בעיה, או כי "אנשים לא מבינים אותי". הוא עלול להאשים את האחרים בכל מצוקותיו. מטפלים מדווחים שנרקיסיסטים גרנדיוזיים נוטים להשתמש בטיפול כדי לבסס את צדקתם, ולא מתוך הכרה בצורך לשינוי פנימיmedium.com. לא פעם, אם המטפל מציב מראה כנה מדי, המטופל הנרקיסיסט יגיב בהתנגדות, ביטול דברי המטפל, או אף יעזוב את הטיפול. מנגד, בגישה רגישה ניתן לפעמים לבנות ברית טיפולית אם מזהים ומחזקים את חלקיו הפגיעים מאחורי חומת הגרנדיוזיות.

בזוגיות: בן/בת זוג של נרקיסיסט גרנדיוזי בהתחלה עשוי לחוש שהוא זכה בפרס – הנרקיסיסט יודע להיות כריזמטי, מעניק מחמאות מופלגות (love bombing) ומשדר ביטחון ממגנט. אולם לאורך זמן הקשר נוטה להפוך חד-צדדי: הנרקיסיסט מצפה להיות מרכז תשומת הלב וההחלטות. צרכי בן הזוג לרוב נדחקים הצידה. הוא עלול להיות שתלטן, לקבוע מה עושים ומתי, ולכעוס אם הדברים לא מסתדרים כרצונו. ביקורת או אפילו בקשה של בן הזוג לשינוי נתקלים בהתנגדות ואפילו זעם. לעיתים קרובות בן הזוג ירגיש שהוא "הולך על ביצים" סביב הנרקיסיסט, כדי לא לפגוע באגו שלו. במצבים קיצוניים, נרקיסיסט גרנדיוזי עלול להיות בוגדני או לא נאמן, במיוחד אם הוא מרגיש שאינו מקבל די הערצה בבית – הוא יחפש אותה במקום אחר. חשוב לציין שלא כל אדם עם תכונות גרנדיוזיות יבגוד, אך הצורך המתמיד בריגוש ותשומת לב יכול להוביל לכך. בזוגיות, הנרקיסיסט צפוי לדרוש הרבה יותר ממה שהוא נותן רגשית.

בסביבת עבודה: בעבודה, נרקיסיסט גרנדיוזי שואף לתפקיד עם כוח, יוקרה או הכרה. הוא יכול להיות עובד מצטיין בתחומים תחרותיים שבהם ביטחון עצמי ויכולת להבליט את עצמך הם יתרון. עם זאת, כעמית הוא עשוי לקחת קרדיט על עבודת אחרים, להתקשות בעבודה בצוות (אלא אם הוא המוביל), ולהגיב רע למשוב שלילי. ככפיף, הוא עלול לזלזל בסמכות הממונה עליו אם הוא חש שהוא חכם/מוכשר יותר; כמן־נהל, הוא עלול להיות תובעני מאוד כלפי כפופים, חסר אמפתיה לצורכיהם, ולצפות לנאמנות מוחלטת. מצד שני, הוא עשוי להצטיין בהובלה, בחדשנות ובחזון – תכונות שהארגון מעריך – כל עוד אחרים "משמנים" את האגו שלו. סביבתו בעבודה עשויה לחוות אותו כדורסני או מניפולטיבי, אבל לעיתים גם להעריץ את הישגיו ולהתעלם מחסרונותיו.

בחברויות: ביחסי חברוּת, נרקיסיסט גרנדיוזי אוהב להיות הדומיננטי בחבורה – זה שמחליט לאן יוצאים, מי בא, ועל מה מדברים. הוא יחפש חברים שמוכנים לשחק את התפקיד המשני – מעריצים, צייתנים, או כאלה שנוח להרשים. שיחות איתו לרוב הופכות למונולוג שבו הוא מדבר על עצמו, הצלחותיו ודעותיו, מבלי לגלות עניין אמיתי בשלום השני. אם חבר מספר על הישג, הנרקיסיסט מיד "ישתווה" או יספר כיצד עשה משהו גדול יותר. לעיתים הוא מרבה בבדיחות עוקצניות על חשבון חבריו או אנשים אחרים, כדי לבסס עליונות אינטלקטואלית או חברתית. הוא גם עשוי לנתק קשרי חברוּת ברגע שאינו מקבל בהם את היחס הרצוי לו, או אם הוא מרגיש ש"מעמדו" בחבורה נפגע. חברים לאורך זמן עלולים לחוש שהם נמצאים בקשר חד-כיווני ואולי אף מנוצלים (למשל, הנרקיסיסט מתקשר כשנוח לו או צריך משהו, אך לא זמין כאשר הם זקוקים לו).

נרקיסיזם פגיע (סמוי)

הפנים השנייה של הנרקיסיזם. נרקיסיסט פגיע (נקרא גם "נרקיסיסט סמוי" או Covert Narcissist) אינו משוויץ בקול רם – לעיתים הוא נראה שקט, ביישן או צנוע למראית עין. אך מתחת לפני השטח מתקיימת אותה תחושת ייחודיות וזכאות של הנרקיסיסט, רק שהיא באה עם רגישות יתר ופגיעוּת רגשית. נרקיסיסט פגיע נוטה להיעלב בקלות מביקורת (אפילו מרמז דק), לחוש שאינם מעריכים אותו מספיק, ולהתבוסס בתחושת קורבן. הוא עשוי להפגין חוסר ביטחון עצמי כלפי חוץ, אך בפנים להאמין שמגיע לו יותר ושאחרים לא מזהים את גדולתו. לעיתים הוא יתבטא בהתרברבות מרומזת או פסיבית, למשל: "כמעט זכיתי בפרס ההוא, אבל כמובן נתנו אותו למי שיש לו קשרים", אמירה שמשלבת גם עלבון וגם רמיזה לעליונותו הלא-מוכרת. הנרקיסיסט הפגיע מאופיין במופנמות יחסית, בשונות בהבעה – במקום להפגין יהירות בוטה הוא עשוי להפגין פסיביות-אגרסיביות, מרירות, או עלבוניוּת. אך ליבת האישיות עדיין נרקיסיסטית: הוא שקוע בעצמו ובצרכיו הרגשיים, מתקשה באמת לגלות אמפתיה לאחר (למרות שלעיתים יטען שאף אחד לא אמפתי אליו), ומחזיק בתחושת זכאות שקטה – ציפייה שיתחשבו בו במיוחד כי "מסכן, קשה לו" או כי "לא מבינים אותו".

העולם הפנימי: כאן אנו מוצאים שילוב מורכב של עליונות מול בושה. הנרקיסיסט הפגיע לעיתים חווה תנודות חריפות בין פנטזיות גדלות (למשל חלומות בהקיץ על הצלחה מסחררת, אהבה אידיאלית, הכרה בגאונותו) לבין רגעי ייאוש עמוק וביקורת עצמית. מחקרים מראים שבנרקיסיזם הפגיע יש פיצול בין דימוי עצמי מפורש חיובי ביותר לבין דימוי עצמי סמוי שלילי עם הרבה בושה והשפלהpsychologytoday.compsychologytoday.com. במצב של קבלת פידבק חיובי מהסביבה, הפגיע עשוי לתפקד לא רע ולהסתיר את ספקותיו. אבל כשהוא חש ביקורת או דחייה, הוא עלול "להתפרק" – להצפה של בושה, שנאה עצמית ואף זעם כלפי הפוגע. זעם נרקיסיסטי מופיע גם אצל הפגיע, אך לעיתים קרובות בצורה של התקף בכי, הסתגרות מדוכדכת או התפרצות דרמטית של "אף אחד לא אוהב אותי/מעריך אותי". כלומר, התגובה הפגועה יכולה להיות פנימית ומייסרת, או התקפה חיצונית מתוך כאב.

מה הוא מחפש בקשר: נרקיסיסט פגיע זקוק לפני הכל לאישור והרגעה. הוא כמהה שיראו אותו – שיבינו כמה הוא מיוחד ויתנו לו את התחושה הזו, מבלי שיצטרך לבקש בגלוי. הוא מחפש תיקוף (validation) תמידי לאשר את ערכו, ופעמים רבות מצפה שבן זוג, חבר או מטפל יהיו "מתקני הערך העצמי" עבורו. בקשרים הוא מחפש גם חסינות מפני כאב – הוא רוצה שיקיפו אותו בכפפות של משי, שלא יבקרו אותו ושיתייחסו לצרכיו הרגשיים הרבים. בעוד הגרנדיוזי דורש הערצה, הפגיע מבקש הגנה וטיפוח לאגו השברירי שלו. הוא למעשה רוצה שיאהבו אותו אהבה ללא תנאי וימלאו את החלל הפנימי שלעולם אינו מתמלא.

כיצד זה נראה בקליניקה: נרקיסיסטים פגיעים עשויים להגיע לטיפול נפשי בתדירות גבוהה יותר מהגרנדיוזים, כי הם חווים מצוקה רגשית ניכרת – דיכאון, חרדה, תחושות נחיתות ובדידות. הם עלולים להגיע תחת הכותרת "דיכאון" או "חרדה חברתית", כאשר בבסיס הדברים אישיות נרקיסיסטית פגיעה. בקליניקה, מטופל כזה יכול בתחילה לעורר הרבה אמפתיה – הוא מציג כעס על עצמו, ביטחון ירוד, מספר כמה נפגע מאחרים. עם הזמן המטפל עשוי להבחין שעמוק בפנים למטופל יש תחושה שהעולם חייב לו. הוא יתלונן שאיש לא מבין אותו ברמה שהוא ראוי, שהכישרון שלו לא מוכר, או שבן/בת זוגו "אגואיסטים" כי אינם מספקים את כל צרכיו הרגשיים. לעיתים הוא ישאב את המטפל למעין מלכודת אמפתיה: הוא דורש תשומת לב וטיפול מיוחד, אך דוחה כל פתרון או שיקוף שעולה. המטפל יכול לחוות שהמטופל שם עצמו בתפקיד קורבן תמידי והעולם תמיד אשם. תקשורת בטיפול עם נרקיסיסט פגיע דורשת איזון עדין – לתת תוקף לכאבו, אך גם בעדינות לכוון לאחריותו ולדפוסיו. אם מרגיש מותקף או בלתי מובן, הוא עשוי לסגת, לשתוק בעצב פגוע או אפילו להפסיק את הטיפול. עם זאת, נרקיסיסטים פגיעים שלומדים לבטוח במטפל יכולים לעשות דרך בהבנת המנגנונים שלהם, כי לעיתים הסבל שלהם גלוי יותר להם מאשר אצל הגרנדיוזי.

בזוגיות: לחיות עם נרקיסיסט פגיע יכול בתחילה להיראות כקשר עם אדם רגיש ופגיע שזקוק לאהבה. בן הזוג מוצא עצמו משתדל כל הזמן לעודד, לחזק ולמנוע כל טריגר שלילי. הנרקיסיסט הפגיע מרבה לשדר שבן הזוג "לא אוהב אותי מספיק", "לא אכפת לך באמת", גם כשזה לא מבוסס – מתוך צורך בלתי נגמר בביטחון. הוא עשוי להשתמש בהרבה אשמה: "אחרי כל מה שאני עושה בשבילך, אתה לא מעריך אותי", או "אני כנראה לא מספיק טוב ולכן אתה מתייחס אליי ככה" (אמירה שמשיגה מהאחר הכחשה ונחמה). במריבות, הסגנון שלו יכול להיות פסיבי-אגרסיבי: שתיקות ארוכות, הסתגרות מופגנת של "נפגעתי עמוקות", או לחילופין התפרצויות רגשניות על כמה סבל הוא עובר. בני הזוג לעיתים חווים רכבת הרים רגשית – ניסיונות לפצות ולהרגיע את הנרקיסיסט מצד אחד, ומצד שני תסכול מכך שהכל נסוב סביב צרכיו. במקרים רבים הנרקיסיסט הפגיע מקנא מאוד בתשומת לב שבן הזוג נותן לאחרים (למשל לילדים, למשפחה או לחברים), כי הוא זקוק שכל המיקוד יהיה בו. הוא יכול לחוש נטוש בקלות ולהגיב בהאשמות או בעצב עמוק. זוגיות עם אדם כזה עלולה לשחוק את בן הזוג, שמרגיש שעליו למלא “בור ללא תחתית” של צורך רגשי, ולמרות כל מאמציו – הוא תמיד יוצא אשם שאינו מספיק תומך/אוהב.

בסביבת עבודה: נרקיסיסט פגיע במקום עבודה עשוי בתחילה להצטייר כעובד שקט וצנוע, אך לאורך זמן מתגלים דפוסים בעייתיים. הוא רגיש מאוד לביקורת מקצועית – הערה קטנה יכולה לערער אותו לחלוטין, לגרום לו לנסיגה או לדרמה רגשית (בכי, כעס מאחורי הקלעים). לעיתים הוא נמנע מתפקידים בולטים או ממצבים תחרותיים מחשש להיפגע, אך בו בזמן עלול לטפח טינה כלפי אלה שכן זוכים לקידום או שבחים ("ברור, הוא מקושר... לי אף פעם לא יתנו הזדמנות"). בעבודה בצוות, הנרקיסיסט הפגיע יכול להיות שיתופי למראית עין אך בעצם מתקשה באמת לפרגן לאחרים. אם פרויקט מצליח והוא לא קיבל הכרה מספקת – הוא ירגיש מנוצל ומקופח. אם יש כישלון – הוא יטה להאשים גורמים חיצוניים. לעיתים תכונה בולטת היא התלוננות מתמדת: על עומס, על כך שלא מבינים כמה הוא משקיע, על יחס לא הוגן לכאורה. מצד שני, לעיתים הוא עשוי להתחבא במערכת ולנסות שלא למשוך אש, תוך תחושה פנימית של מרמור. ככפיף, מנהלים יכולים לחוות אותו כעדין שצריך “לטפל בו בכפפות של משי”, כי הוא מתערער מהערות; כמן־הל הוא עשוי להתקשות לקבל החלטות לא פופולריות (כי רוצה שמכולם יחבבו אותו) או להפך – להיות סמכותי באופן נוקשה דווקא מתוך חוסר ביטחון סמוי.

בחברויות: בחברות, הנרקיסיסט הפגיע הוא לעיתים החבר הדרמטי שתמיד יש סביבו סיפור של עוול שנעשה לו. הוא נוטה לתפוס את עצמו כ"נעלה רוחנית" במובן שהוא יותר רגיש ואכפתי מאחרים, אך כועס על כך שלא מחזירים לו אותו מטבע. שיחות איתו יכולות לכלול הרבה התבכיינות על אחרים (חברים משותפים, משפחה) שלא מתייחסים מספיק/פגעו בו, אך מעט מאוד הקשבה אקטיבית מצידו לצרות של החבר. אם החבר מנסה לשקף לו התנהגות לא הוגנת מצידו, הנרקיסיסט הפגיע מיד נפגע: "איך אתה לא בצד שלי?!" – הוא ציפה לתמיכה אוטומטית. הוא עשוי לטעון תמיד שאף אחד לא דואג לו כפי שהוא דואג לאחרים. הוא נעלב אם לא הוזמן לאירוע, אבל לפעמים לא ישים לב כשהוא עצמו לא מתחשב. בקיצור, דינמיקת החברות עלולה להפוך חד-כיוונית סביב ליטוף האגו של הנרקיסיסט, אחרת הוא יתרחק ויחשוב ש"אין הערכה". מנגד, אצל חלק מהנרקיסיסטים הפגיעים, דווקא במעגל החברים הם מוצאים מקום בטוח יחסית, כי חברים קרובים "מקבלים אותם כמו שהם". הם עשויים להיות חברים נאמנים כל עוד החבר נותן להם הרגשה טובה ותומכת תדיר, אך יפנו עורף מהר אם ירגישו פגועים.

נרקיסיזם פתולוגי

המונח "נרקיסיזם פתולוגי" מתייחס לכל מצב שבו התכונות הנרקיסיסטיות מגיעות לרמה של הפרעה אישיותית משמעותית. במילים אחרות, נרקיסיזם פתולוגי הוא הנרקיסיזם כשהוא נעשה קיצוני, בלתי גמיש ופוגע בתפקוד התקין. האדם מציג דפוס קבוע של גרנדיוזיות (בפנטזיה או בהתנהגות), צורך נואש בהערצה ואמפתיה מופחתת – בכל תחומי חייו. נרקיסיזם פתולוגי הוא למעשה הפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD)המאובחנת, או קרוב מאוד לכך. חלק מהאנשים הפתולוגיים מציגים דווקא שילוב של הסוג הגרנדיוזי והפגיע: כלפי חוץ אולי נראים ראוותניים, אבל מבפנים פגיעים מאוד לביקורת. אחרים נמצאים בקצה קיצוני במיוחד המכונה לעיתים "נרקיסיזם ממאיר" – שם שנטבע לתאר נרקיסיסטים עם תכונות אנטי-סוציאליות אכזריות. נרקיסיסט ממאיר משלב יהירות עם תוקפנות, פרנויה וסדיסטיות, ונחשב למסוכן במיוחדjessicaannepressler.com. רוב בעלי האישיות הנרקיסיסטית הפתולוגית אינם מגיעים לקיצוניות פלילית, אך הם כן עשויים לתמרן, לשקר, ולעיתים לנצל אחרים לטובתם האישית בלי נקיפות מצפון רבות, במיוחד כשזה משרת את הצורך שלהם בתחושת כוח וגדולה.

מאפיינים מרכזיים: אנשים עם נרקיסיזם פתולוגי מפגינים לרוב מכלול רחב של תכונות מזיקות: תחושת עליונות וגדלות בלתי מציאותית, חוסר אמפתיה עמוק (קושי לראות דברים מנקודת מבטו של האחר או להזדהות עם רגשותיו), מניפולטיביות ושימוש באנשים להשגת מטרותיהם, זכאותקיצונית (אמונה שמגיע להם יחס מועדף ותנאים מיוחדים תמיד), ונטייה לקנא באחרים או להאמין שאחרים מקנאים בהםtheprivatetherapyclinic.co.uk. פעמים רבות קיים גם דפוס של שקרנות או עיוות מציאות (gaslighting) כדי לשמור על התדמית והשליטה. כאשר משהו או מישהו מאיים על האגו של הנרקיסיסט הפתולוגי, הוא יגיב בהגנה אגרסיבית – בין אם זה השחרת דמות המבקר, נקמה, או התקפי זעם.

העולם הפנימי: ברמה הפתולוגית, הנרקיסיזם הוא שלד מבני של האישיות, כך שהאדם פחות מודע לפגיעוּת שלו (אם כי היא קיימת עמוק בפנים). הפסיכולוג אוטו קרנברג ואחרים תיארו שנרקיסיזם פתולוגי קשור לעיתים להתפתחות "עצמי מוחצן וגרנדיוזי" בילדות, שנבנה כהגנה מפני חסכים רגשיים. כלומר, הילד למד שכדי לשרוד רגשית עליו לראות עצמו כמושלם ולהכחיש רגשות תלות או חולשה. כבוגר, אותו מבנה נוקשה נותר: בפנים יש לעיתים ריקנות או ערך עצמי מותנה, אך האדם מתקשה מאוד להכיר בכך אפילו בפני עצמו. לכן הוא מתנהל בעולם בתחושת כולו טוב מדומה, שברירית מאחורי הקלעים. אצל חלקם, דווקא יש הבזקים של סבל – לעיתים תחושת ריק או חוסר משמעות (כשאין מספיק "דלק" נרקיסיסטי מהסביבה), אבל הם לא תמיד יקשרו זאת לדפוסיהם אלא יאשימו גורמים חיצוניים. במקרים הממאירים, אפילו הריקנות הזו מודחקת עמוק, והאדם עשוי ליהנות מכוח ושליטה ללא רגשי אשמה – במצב כזה, המודעות הרגשית נמוכה מאוד.

מה הוא מחפש בקשר: שליטה, כוח והערצה. בנרקיסיזם הפתולוגי, הדרישה מהקשרים הבינאישיים היא טוטאלית: להיות מוקד תשומת הלב כל הזמן, לקבל אישורים בלתי פוסקים לערך העצמי, ולוודא שלעולם לא מערערים על עליונותו. בניגוד לנרקיסיזם הבריא שבו אדם נהנה מתשומת לב אך יכול גם לתת ולהתחשב, כאן הקשר נתפס ככלי לסיפוק צרכי העצמי בלבד. אדם כזה לא באמת מחפש שותפות שוויונית – עמוק בפנים הוא מחפש ספקים לצרכיו: שיסגדו, שישרתו, שיהיו זמינים כשנוח. באותו זמן, הוא גם זקוק שלא יאיימו עליו. בן זוג, ילד או חבר טוב מדי, מוצלח מדי או עצמאי מדי – עלול לעורר אצלו קנאה או חרדה, והוא ינסה להקטין או לשלוט בהם. לכן הוא למעשה מחפש קשר שבו הוא למעלה והאחר למטה. כמובן שזה לא מודע ויש גם רצון להיות נאהב, אבל האופן בו הוא מבין "אהבה" שזור בתחושת בעלות וסיפוק האגו.

כיצד זה נראה בקליניקה: רבים טוענים שנרקיסיסטים פתולוגיים "אינם מגיעים לטיפול" – ויש בכך גרעין של אמת, שכן ההכרה שיש להם בעיה אישיותית מנוגדת להגנותיהם. לרוב הם יגיעו רק בלית ברירה: למשל, בן זוג איים בפרידה, המשפחה כפתה, או שהם נקלעו למשבר כה גדול (דיכאון, אובדן, כישלון חריף) שאין להם ברירה אלא לפנות לעזרהmedium.com. יש גם מקרים בהם נרקיסיסט פונה לטיפול כי הוא חווה סימפטומים מעיקים (דיכאון, התמכרות, חרדה) – אך הוא רואה את התסמינים ולא את שורש האישיות. בטיפול, האתגר מול נרקיסיסט פתולוגי הוא עצום: הוא עשוי לנסות לשלוט בשיח עם המטפל, לתעל את הפגישות להתבכיינות על אחרים וחיפוש אישור שהוא הצודקmedium.com, או אפילו לבחון גבולות המטפל באמצעות זלזול או קסם מזויף. מטפלים מנוסים יודעים שלספר למטופל כזה באופן ישיר שיש לו NPD עלול להיות הרסני – זה מערער את ההגנות ועלול לגרור תגובה של כעס ונטישת טיפולmedium.com. תחת זאת, נדרשת גישה עקיפה וזהירה: התמקדות בקשיים שהוא מזהה (למשל תחושת ריקנות או בעיות ביחסים) ועבודה עקבית על קשר טיפולי בטוח. במקרים מסוימים, אם הנרקיסיסט באמת רוצה שינוי (למשל איבד משהו יקר עקב התנהגותו ומוכן לעבוד), טיפול יכול לסייע בפיתוח מודעות ואמפתיה ובהדרגה לערער את דפוסי החשיבה הנוקשים. עם זאת, יש להיות מציאותיים – שינוי באישיות נרקיסיסטית פתולוגית הוא איטי וקשה, ודורש מחויבות עצומה של המטופל. רבים לא מחזיקים מעמד בטיפול לאורך זמן, במיוחד כשמתחילים לגעת בנקודות הכואבות באמת.

בזוגיות: זוגיות עם אדם בעל נרקיסיזם פתולוגי יכולה להיות סוערת ואף פוגענית. בתחילה הנרקיסיסט אולי מקסים ומפעיל את כל כלי המשיכה (בדומה לגרנדיוזי), אך ברגע שבן הזוג "שלו", מתחיל דפוס של שליטה וביטול גבולות. בן הזוג קולט שדעתו או רצונו כמעט שלא נחשבים – הכל צריך להתנהל לפי רצונותיו של הנרקיסיסט. לעיתים קרובות יש התעללות רגשית: הקטנה מילולית, ביקורת על כל טעות, סנקציות רגשיות (כגון שתיקה מתמשכת – Silent Treatment – כעונש). במקרים קיצוניים אף מופיעה אלימות פיזית או איומים. הנרקיסיסט מרבה לבצע גזלייטינג – לגרום לבן הזוג להטיל ספק בשפיות שלו עצמו, לזכור דברים אחרת, להרגיש אשם בלי הצדקהhealthline.com. למשל: הוא יבגוד ויכחיש נמרצות, יגרום לבת הזוג להאמין שהיא פרנואידית; או שיבטל את רגשותיה ("את יותר מדי רגישה, סתם מדמיינת עלבונות"). בן הזוג במערכת כזו נמצא לרוב במצב של תלות לא בריאה, לעיתים כתוצאה ממניפולציות מתמשכות שחתרו תחת ביטחונו העצמי. התוצאה יכולה להיות תסמונת קורבן לנרקיסיסט– דימוי עצמי מעורער, חרדה, דיכאון ותחושה שאינו מסוגל ליזום יציאה מהקשר הפוגעני. נרקיסיסט פתולוגי עשוי גם לבודד את בן הזוג ממערכת תמיכה (משפחה, חברים) כדי להעצים שליטה. חשוב להדגיש שלא כל נרקיסיסט פתולוגי הוא בהכרח מתעלל קיצוני; ישנם כאלה שפשוט קרים, מרוחקים ובלתי אמפתיים בזוגיות, אך לא מניפולטיביים באופן מכוון. אולם, רבים מהם מפגינים לפחות חלק מההתנהגויות שתוארו, ולכן זוגיות איתם מסוכנת לרווחתו הנפשית של הצד השני.

בסביבת עבודה: בסביבת עבודה, דפוסי הנרקיסיסט הפתולוגי תלויים בתפקידו. כעובד זוטר, הוא עשוי לזלזל בכללים, לעגל פינות ולמצוא דרכים להיראות טוב בעיני מנהלים תוך דריכה על עמיתים. לעיתים הוא יקסים מנהלים ויטפס בסולם – על גבם של אחרים. אם תתגלה התנהגות לא אתית שלו, סביר שיכחיש ויפיל אשמה על עמית או נסיבות. הוא טוב בלהציג מצג שווא של הצלחה (למשל לדווח הישגים לא לו). כמנהל/בוס, אישיות כזו מסוכנת: הוא עלול לנצל עובדים, לצפות שיעבדו ללא גבול ולוותר על חייהם הפרטיים "למען המטרה". הוא יכול לנכס לעצמו הצלחות ולהקריב כשעיר לעזאזל את מי שטועהhealthline.com. סביבתו תרגיש פחד ודריכות תמידית, כי הוא בלתי צפוי – יום אחד מחמיא ומרעיף הערכה (כשזה משרת אותו), ולמחרת משפיל בפומבי. בסביבה תחרותית, נרקיסיסטים פתולוגיים יכולים להגיע לעמדות בכירות כי הם נטולי עכבות לנצל, לרמות או להתכסח, אך לאורך זמן ארגון עלול גם לסבול מניהול כושל בשל חוסר יכולתם לעבודת צוות אמיתית. לעיתים עובדים אלה יסתבכו בעבירות אתיות או משפטיות (הונאה, הטרדה) בגלל תחושת "מגיע לי" ושכרון כוח.

בחברויות: נרקיסיסט פתולוגי לרוב אינו משקיע בחברויות אמת. הוא רואה חברים כיעד להשגת תועלת: סטטוס, קשרים, הנאה רגעית. הוא יכול להיות חבר כריזמטי בקבוצה, אך לא באמת שם כשמישהו צריך עזרה (אלא אם כן יש בכך רווח תדמיתי עבורו). שיחות חבריות רגילות יכולות להפוך אצלו לזירת הפגנת עליונות – הוא יספר חוויות "מדהימות" שלו, יקנטר אחרים בצורה אכזרית במסווה של הומור, או תמיד יסיט את הנושא בחזרה אליו. אם חבורה מתרחקת ממנו, הוא יראה בכך בגידה וינסה אולי לנקום דרך רכילות ארסית או חשיפת סודות שנאמנו לו. הרבה פעמים לאנשים כאלה יש מעט מאוד חברים קרובים באמת. הם אולי מוקפים מכרים ו"ידידים" שנשבים בהילת הצלחה או כוח שלהם, אבל קשר עומק עם שיתוף ופגיעוּת כמעט לא קיים. חבר שינסה להציב להם מראה כנה – צפוי להיחתך מהחיים שלהם או לספוג התקפה.

נרקיסיזם סומטי (גופני)

נרקיסיסט סומטי שואב את תחושת הערך והייחוד שלו בעיקר מהגוף, המראה החיצוני והכיבושים המיניים. עבורו, המראה החיצוני, הבריאות הגופנית, הכושר והמשיכה המינית הם במוקד. הוא אובססיבי לגבי הופעתו: משקיע זמן רב בטיפוח, בביגוד, באימוני כושר, ולעיתים גם בהליכים קוסמטיים כדי לשמר מראה "מושלם". הערך העצמי שלו עולה ויורד בהתאם למידת המשיכה שהוא חש מהסביבה. נרקיסיסטים סומטיים מרבים להתהדר בכיבושיהם – "עם כמה אנשים שכבתי", "כמה מתחילים איתי", "איזה גוף מדהים בניתי". הם מגדירים הצלחה דרך נתונים פיזיים: גוף חטוב, רכוש חומרי (רכב יוקרתי, בגדים ממותגים), ובן/בת זוג שנראים טוב (המשמשים גם הם כאביזר מעמד). פעמים רבות, מדובר באנשים מוחצנים מאוד – הם אוהבים להיות במקומות בהם יוכלו לנצוץ חיצונית (מסיבות, רשתות חברתיות עם תמונות חושפניות וכד’). המונח "סומטי" (Somatic) פירושו "גופני", ובא לתאר שההיבטים הגופניים הם מרכז הנרקיסיזם שלהם. לעומתם יש את הנרקיסיסטים האינטלקטואליים/צֶרֶבּרליים שמתמקדים בשכל, עליהם נדבר בהמשך. כמובן, אדם יכול להיות גם וגם – למשל, גם להתרברב בחוכמתו וגם במראהו – אך לרוב יש הטיה לכיוון אחד.

העולם הפנימי: הנרקיסיסט הסומטי זקוק להרגיש נחשק כדי להאמין שהוא שווה. לכן, מאחורי ההופעה המסוקסת/הזוהרת, יש פחד עמוק מדחייה פיזית – מפני שיהפוך ללא אטרקטיבי. רבות מההתנהגויות שלו מונעות על ידי צורך לאשש לעצמו שהוא מושך. הצלחה מינית עבורו אינה רק הנאה, אלא אישור ערך עצמי. לעיתים קרובות, כשהוא לבד ללא "קהל", הוא יחוש ריקנות או חרדה – האם הוא יפה מספיק, צעיר מספיק? סומטיים רבים פוחדים פחד מוות מהזדקנות, ויכולים להגיע למשברי גיל בעוצמה רבה. יחסיהם לגוף אמביוולנטיים: מצד אחד הערצה עצמית, מצד שני כל פגם קטן הופך אצלהם לעיסוק חרדתי (דימוי גוף נרקיסיסטי שברירי). יתכן גם בלבול בין מיניות לאהבה – הם מרגישים נאהבים רק דרך סקס או תשוקה.

מה הוא מחפש בקשר: נרקיסיסט סומטי מחפש השבעת צרכים פיזיים וראוותנות חברתית. במערכות יחסים רומנטיות, הוא לרוב מעוניין בתשוקה ובהתרגשות. בן/בת זוג מושך מוסיף לערכו, ואהבתם מתבטאת הרבה דרך מגע ותשומת לב פיזית. הוא ירצה שבן הזוג יעריץ את גופו/יופיו, יחמיא ללא הרף, וישמור על משיכה מינית חזקה. אם התשוקה דועכת, הוא עלול לאבד עניין מהר. בקשר הוא גם מצפה לסיפוק צרכיו המידיים – אוכל טוב, עונג, פינוקים – ולעיתים פחות משקיע ברבדים הרגשיים העמוקים. במובן החברתי, הוא מחפש סטטוס דרך נכסים מוחצנים: רושם חיצוני, תמונות יפות בזוגיות, וכדומה.

כיצד זה נראה בקליניקה: נרקיסיסטים סומטיים כשפונים לטיפול, פעמים רבות זה סביב משברי חיים שקשורים לאבדן יכולתם לבסס ערך עצמי על הגוף. למשל: פציעה או מחלה שפוגעת בכושר או במראה, הזדקנות (גיל 40-50) שמביא משבר של דעיכת תשומת הלב המינית מהסביבה, בעיות בתפקוד מיני, או אובדן בן זוג יפהפה שהעניק להם תחושת סטטוס. בקליניקה הם עשויים לדבר הרבה על תחושת חוסר ערך הקשורה בשינויים גופניים ("כשאני כבר לא נראה כמו פעם, אני מרגיש שאיבדתי את עצמי"). לעיתים הם מגיעים בכלל בגלל תלונה כמו דיכאון או חרדה, ומתברר שזה סביב ירידה בהערכה העצמית כשנגמרו "הימים הזוהרים". מטפלים יכולים לשים לב שהם מתמקדים בנושאי שטחיות לכאורה – מאוד אכפת להם איך הם נראים אפילו בתוך חדר הטיפול, או שהם מנסים להרשים את המטפל בסגנון הלבוש/שעון יוקרתי. אם המטפל ינסה ללכת לרבדים עמוקים יותר, יתכן התנגדות – הם פחות מורגלים לדבר על רגשות עדינים, ומיד יחזרו לדבר על העשייה (דיאטות, ניתוחים, דייטים). הטיפול מתמקד לא פעם בלסייע להם למצוא ערוצי ערך עצמי פנימיים שלא תלויים רק במראה – משימה מאתגרת אך אפשרית, במיוחד אם המטופל סובל ומבין שמשהו באופן החיים שלו ריק.

בזוגיות: בזוגיות, נרקיסיסט סומטי יכול להיות מפתה מאוד בהתחלה – הוא משקיע במראה, ברומנטיקה, במין, בכל מחווה גופנית שעושה רושם. הקשר לרוב מתחיל בסערת תשוקה. אם שני הצדדים "סומטיים", זה עשוי לעבוד לטווח קצר (שניהם נהנים מהזוהר), אבל לאורך זמן נוצרת בעיה: קשר בריא מצריך גם אינטימיות רגשית, וזו אינה החוזקה שלו. בן זוג המבקש עומק, שיחות נפש, או תמיכה רגשית יציבו אותו בבעיה – הוא לא בהכרח יודע לספק זאת. הוא עשוי להגיב בכך שיתעלם ("למה לדבר על רגשות, בואי נצא לבלות וזהו"), או שיתעצבן ש"מסבכים עניינים". קושי נוסף הוא נאמנות: נרקיסיסט סומטי שנמצא זמן רב בקשר מונוגמי עלול להתפתות לריגוש מבחוץ. היצר להיות נחשק לא נעלם כשהוא מחויב, ולכן חלקם יבגדו או יפלרטטו, בעיקר אם הם חשים שלא סוגדים להם בבית. בן הזוג מרגיש לעיתים שהוא אובייקט: אולי "סמל סטטוס" של היופי/הצלחה, אבל לא אהוב בשל עצמו. למשל, אם חלילה יעלה במשקל או יעבור שינוי חיצוני, הנרקיסיסט הסומטי יכול להגיב בקרירות ואף בגועל. כמובן שזה מקרה קיצון, אך הדגש הוא על כך שהפיזי נמצא במרכז, והפן הרגשי נדחק. זה לא אומר שנרקיסיסט סומטי אינו יכול לאהוב – הוא יכול, אבל אהבתו מותנית בכך שהצרכים החיצוניים שלו נענים.

בסביבת עבודה: נרקיסיסט סומטי עשוי למשוך לתחומי עבודה שבהם המראה החיצוני הוא חלק מהעניין – אופנה, בידור, דוגמנות, כושר, מכירות וכדומה. הוא ישקיע בהופעה בעבודה, לעיתים על חשבון עומק מקצועי. בעיני עמיתים, הוא עשוי להיתפס כ"שטחי" או עסוק בעצמו – תמיד מדבר על מראית עין: איזה בגד חדש קנה, כמה הוא רץ אתמול, כמה מעריצים יש לו ברשת. אם הארגון מעריך הופעה ייצוגית, הוא יקבל נקודות; אם הארגון מעריך עבודת צוות וצניעות – הוא עלול להיחשב ילדותי או נרקיסיסט. לעיתים, סומטיים משתמשים במיניות גם בעבודה: פלירטוט להשגת טובות הנאה, או הופעה מוקפדת כדי לקבל יחס מועדף. ככפיף, מנהל עשוי לראות אותו ככריזמטי אבל צריך לשים לב שהוא באמת מבצע עבודה ולא רק מצטיין ביחסי ציבור. כמן־הל, נרקיסיסט כזה יכול ליצור סביבת עבודה תחרותית על מראה וסטטוס – למשל, להעדיף לקדם אנשים לפי "תדמית" ולא רק יכולת. נקודה מעניינת היא שבעבודה, כשהוא מתבגר, נרקיסיסט סומטי יכול לחוות משבר אם מופיעים צעירים נמרצים ויפים ממנו. הוא יחוש מאוים וינסה לפצות – אולי ברכוש (רכב יקר יותר), אולי בלעקוץ אותם על חוסר נסיונם.

בחברויות: בחברה, הנרקיסיסט הסומטי לעיתים קרובות ממלא את תפקיד ה"יפה/חתיך/זוהרת" של החבורה. הוא גאה בכך ומבסס חלק ממעמדו החברתי על זה – למשל, הוא/היא שתמיד לבושים הכי טרנדי, שתמונת הפרופיל שלהם זוכה להכי הרבה לייקים. החברים יכולים ליהנות מנוכחותו כשהוא משמח, מארגן מסיבות, מביא זוהר, אבל גם לחוש ריחוק מסוים – כי הוא פחות נגיש בשיחות עמוקות. הוא עשוי להעלם מהרדאר כשהוא במערכת יחסים (כי כל כולו בה, עד שתיגמר ותהיה דרמה), או כשהוא עסוק בעצמו. לעיתים הוא מתקשה לפרגן לחבר אם אותו חבר מקבל יותר תשומת לב באירוע חברתי – מיד ינסה להחזיר מיקוד אליו, אפילו על ידי התנהגות קיצונית. כמו בסוגים האחרים, גם כאן החברות עלולה להיות חד-צדדית: מצפים מהחברים להקשיב להרפתקאותיו, אבל לא באמת מקדישים אכפתיות שווה לחיי החברים. עם זאת, סומטיים יכולים להיות כיפיים ונדיבים במצבים מסוימים – בפרט אם החברות בנויה סביב בילויים, ספורט או תחביב משותף שבו הם גם מצטיינים.

נרקיסיזם אינטלקטואלי / רוחני

סוג זה, המכונה לפעמים גם "נרקיסיזם צֵרֶבּרלי (שכלתני)", מתאפיין בכך שהאדם שואב את תחושת העליונות שלו מהאינטלקט, ההשכלה, הידע – ולעיתים, בהקשר הרוחני, ממוסריות גבוהה או התפתחות רוחנית. נרקיסיסט אינטלקטואלי מאמין שהוא החכם ביותר בחדר. הוא גאה בהישגיו האקדמיים, בניתוחים המבריקים שהוא עושה, ובידיעותיו הרבות. לעיתים קרובות הוא מפגין יחס מתנשא כלפי אחרים – מזלזל באינטליגנציה של סביבתו, מתקן טעויות של אנשים באופן פומבי, או משתמש בשפה גבוהה ומסובכת כדי להרשים ולהרגיש "מעל"jessicaannepressler.com. אם מישהו בעיניו מדבר שטויות, הוא לא יהסס (אפילו שלא בעדינות) לציין זאת. זו האישיות שאולי תאמר משפטים כמו: "איך אתה לא יודע את זה? זה טריוויאלי". הוא עלול לאסוף תארים אקדמיים או פרסים כדי לבסס את ערכו. במקרים רבים, נרקיסיסטים אינטלקטואליים הם פחות מוחצנים חברתית – הם מרגישים שנבדלים מההמון "הנבער". חלקם אכן מבריקים בצורה יוצאת דופן, מה שלמרבה הצער מחזק אצלם את ההצדקה להתנשאות.

נרקיסיסט רוחני/מוסרי הוא גרסה דומה, אבל במקום שכל האדם מתגאה בצדקתו המוסרית או בהתפתחותו הרוחנית. למשל, אדם שיציג עצמו כמואר, טהור, או "נעלה" רוחנית מאחרים. הוא עשוי להשתמש בשפה של "אנרגיות" ו"מודעות" כדי בעצם לרמוז שרק הוא הגיע לרמה כזו. או דמות דתית שמתהדרת בכך שהיא הצנועה והנדיבה ביותר (ונעלבת מאחרים שלא עומדים בסטנדרט). נרקיסיסט רוחני ידגיש כמה הוא מבין את האמת הנסתרתשל החיים, בעוד אחרים טועים בדרכם. הוא עלול גם להפוך עקרונות רוחניים לכלי לשליטה באחרים או להאדרה עצמית. למשל, לנזוף באדם על כך שהוא "לא מספיק רוחני" או "לא מודע", ובכך בעצם להעמיד עצמו כנעלה. לעיתים, יש חפיפה עם נרקיסיזם קהילתי/אלטרואיסטי (עליו נדון בהמשך) כאשר ההתיימרות היא מוסרית – אבל נרקיסיסט רוחני פחות מתעניין בקהילה, ויותר בתחושת עליונות אישית על בסיס "הישגים" רוחניים.

העולם הפנימי: בדומה לסוגים אחרים, גם כאן מסתתרת לעיתים פגיעוּת. הנרקיסיסט האינטלקטואלי אולי גדל עם תחושת חוסר חברתית (למשל, כנער "חנון" שחש דחוי חברתית אבל הצטיין בלימודים) – ולכן בנה את הערך העצמי שלו סביב האינטלקט כמקור כוח. הוא למד שערכו טמון בחוכמתו, ולכן עליו להיות הכי חכם תמיד. זה מוביל לחרדה סמויה: מה יקרה אם אתפס כטועה או בור? לפיכך, הוא מקפיד נורא להיות צודק, מתקשה להודות בטעויות, ולעיתים גם נמנע מלהיכנס לתחומים שבהם אינו מתמצא (כי שם לא יהיה עליון). הנרקיסיסט הרוחני אולי התפתח מתוך ניסיון להתגבר על חולשות אישיות, אבל איבד את הדרך לצניעות. בפנים, יכול להיות שהוא נאבק עדיין עם יצרים או רגשות כמו כולם, אבל בשביל להגן על הדימוי הרוחני שלו הוא יכחיש אותם (מה שמכונה "עקיפת רוחניות" – spiritual bypassing). לשניהם המשותף: הדימוי העצמי "הגבוה" מסתיר ספקות או רגשי נחיתות ישנים, שהם לרוב לא ירשו לעצמם לחוות במודע.

מה מחפשים בקשר: אדם כזה מחפש הערצה וכבוד על בסיס שכלי או ערכי. הוא רוצה שבן זוג, חברים ועמיתים יראו בו סמכות – הגורו, המורה, היועץ. בנרקיסיזם אינטלקטואלי, לעיתים בן הזוג הופך לתלמיד או מעריץ: הוא "מלמד" אותו כל הזמן, מצפה שיסכים עם ניתוחיו. בנרקיסיזם רוחני/ערכי, הוא מצפה שהאחר יכיר בכך שהוא צדיק או נאור יותר – אולי יתייעצו איתו בנושאי מוסר, יתפעלו מתרומתו לקהילה, או יאמצו את אורח חייו הרוחני. בסתר ליבו הוא רוצה שמערכות היחסים יאשרו לו שהוא יוצא דופן בידע/בתובנה. כמובן, הוא גם צריך קהל סובלני – אנשים שיקשיבו להרצאותיו מבלי להתעמת.

כיצד זה נראה בקליניקה: נרקיסיסטים אינטלקטואליים ורוחניים לרוב מגיעים לטיפול לא בגלל בעיה שהם רואים בעצמם, אלא עקב התמודדות אחרת (חרדה, משבר ביחסים וכד’) שאינם מצליחים לפתור לבד – דבר שמתסכל אותם כי הם רגילים לדעת הכל. בפגישה, מטפל עשוי לחוש שהמטופל מנסה "לנהל" את התהליך בצורה שכלתנית. הוא ידבר באופן מאוד אנליטי על רגשותיו במקום לחוות אותם, אולי אפילו יבקר את הטכניקה הטיפולית או ינתח את התאוריות הפסיכולוגיות תוך כדי. יש גם שסבורים שהם חכמים יותר מהמטפל ויבטלו תובנות שלא תואמות את דעתם. נרקיסיסט רוחני יכול לטעון שהוא כבר "התגבר על האגו" ושכבר אין לו בעיה – ובכך להתנגד להתבוננות כנה. כדי לעבוד עם מטופלים כאלה, המטפל לעיתים מצטרף אליהם בשכלתנות (מדבר בשפה גבוהה, נותן להם מאמרים לקרוא) כדי לרכוש את אמונם, ואז לאט לאט מנסה להוריד לרובד רגשי. כשהטיפול נוגע בנקודה כואבת (למשל, תחושת כישלון אינטלקטואלי או צביעות מוסרית), תיתכן התגוננות חזקה. אך אם המטופל נחוש לשפר את חייו (נניח, להציל נישואיו), הוא עשוי בהדרגה להכיר שיש דברים שאינם יודעים ושעליו ללמוד להיות פגיע ולא רק צודק. זה אתגר גדול, אך אפשרי. ישנם גם נרקיסיסטים כאלה שנהנים מטיפול כמרחב לדבר על עצמם – הם פחות מתקדמים, אבל מתייחסים לטיפול כמו לעוד קהל שבוי להרצאותיהם.

בזוגיות: דמיינו זוגיות שבה אחד הצדדים תמיד צודק ותמיד יודע הכי טוב – זה הקושי מול נרקיסיסט אינטלקטואלי/רוחני. בן זוגו יכול להרגיש מוקטן תמידית. למשל, היא משתפת בחוויה בעבודה, והוא מיד מסביר לה (ממרומי האינטלקט) למה היא טועה בהרגשתה או איך יכלה לפתור זאת טוב יותר לו רק הקשיבה לעצותיו. או במקרים רוחניים: הוא מטיף לה על כך שהיא "לא מוארת" מספיק ולכן רבה עם אמא שלה. לאורך זמן, להיות בצד השני של דפוס כזה זה מתיש ומערער. חלק מהשותפים פשוט נכנעים ומשחקים תפקיד תלמיד/חסיד – נותנים לאותו "יודע-כל" לנווט הכל. אחרים מפתחים מרדנות ותחושת ערך עצמי נמוך ("אולי באמת אני טיפש/טיפשה כמ מה שהוא תמיד רומז"). קשה מאוד לאדם כזה להתנצל או להודות בטעות בתוך הקשר – גם כשהוא פוגע, האגו האינטלקטואלי/רוחני לא מאפשר הודאה באשמה. במקום זה, הוא יצדיק את עצמו בטיעונים לוגיים או עקרוניים. גם החום הרגשי בזוגיות עלול להיפגע – כי שיחות נוטות להפוך לויכוחים, או לדיונים פילוסופיים קרירים. אינטימיות רגשית (היכולת להגיד "אני מרגיש פגיע/מטופש") היא דבר שהוא משוכנע שאינו זקוק לו – מה שיקשה על הקשר להגיע לעומק. מצד שני, ישנן זוגות שזה עובד עבורם אם הצד השני מעריץ את האינטלקט/רוחניות של הנרקיסיסט ורואה בו אכן מורה דרך. אך זה מצב של חוסר שוויון שמעורר בעיות אחרות.

בסביבת עבודה: במקום עבודה, נרקיסיסט אינטלקטואלי עשוי להיות הנכס או הרשע – תלוי בתרבות הארגונית. מצד אחד, אם הוא באמת מבריק, הארגון נהנה מרעיונותיו ויכולותיו הטכניות. מצד שני, הוא עלול לפגוע בשיתוף הפעולה: לא מקשיב לאחרים, מתווכח ללא הרף על כל נקודה, ולעיתים מזלזל בהנהלה אם לדעתו הם פחות חכמים ממנו. הוא יכול להרוס דיון צוותי בכך שישלוט בו ויעשה ממנו פינג-פונג בינו לבין עצמו. עמיתים יכולים לחוש תסכול ואפילו השפלה כאשר הוא מתקן אותם בפומבי או לועג להצעותיהם ("זה ממש בייסיק, איך אתה לא יודע את זה?"). אם הוא מנהל, הוא אולי מעריך עובד מקצועית, אבל יתקשה לסבול עובדים שמאתגרים אותו אינטלקטואלית – במודע או לא, הוא יעדיף עובדים פחות מבריקים שיעריצו אותו. צוות תחתיו עלול להרגיש שאין מקום ליצירתיות שלהם – הבוס כבר "יודע הכל". מנגד, תחת בוס כזה אפשר ללמוד הרבה (אם אגו העובד מספיק חזק לעמוד בביקורת). בתחום הרוחני/מוסרי, אדם כזה במקום עבודה עלול לקחת תפקיד ה"מצפן המוסרי" – להעיר לכולם על אתיקה, להלשין על מי שלא עומד בתקנות (מתוך אמונה שהוא שומר הסף של המוסר), או להוביל יוזמות "ירוקות" ואלטרואיסטיות אבל עם הרבה פרסום עצמי. יש חיוב ביוזמות כאלו, אך הבעיה היא שהוא עלול להיות כפול סטנדרט: מטיף לאחרים אך עצמו מתחמק כשלא נוח לו. עובדים אחרים עלולים לציין את הצביעות, ואז להיחשב על ידו "נמוכי מוסר" שלא מבינים את משימתו הנעלה.

בחברויות: בחברויות, נרקיסיסט אינטלקטואלי יהיה החבר שתמיד מתקן אותך. אתה מספר משהו – הוא יאמר "למעשה, הנתונים מראים אחרת...". לפעמים זה נעשה בתום לב כאילו לשתף ידע, אבל התחושה יכולה להיות של תחרות מתמדת. הוא נמשך לחברים שהוא יכול לנהל איתם שיחות עמוּק על נושאים שמעניינים אותו – פילוסופיה, מדע, פוליטיקה. אם אתה לא בסקאלה שלו, הוא ישתעמם ויזנח את הקשר. אם אתה כן – אתה עלול למצוא שהשיחה אינה הדדית, אלא סדרת הרצאות מצידו. יש גם נרקיסיסטים אינטלקטואלים ביישנים – אלה שפחות מדברים אבל בליבם מזלזלים ומבקרים. הם אולי יקיפו עצמם בחברים שכולם "חנונים" במידה דומה, ואז ירגישו נוח. החברויות לרוב מבוססות על תחומי עניין, פחות על תמיכה רגשית. במקרה של נרקיסיסט רוחני, החברות עלולה להיות מלווה בהטפות או בביקורת מוסרית ("אני לא מאמין שאתה אוכל את זה, זה לא מוסרי"). הוא עלול גם לצפות מחבריו להצטרף לעשייה ערכית כלשהי ולהיעלב אם לא יעשו זאת בהתלהבות. חברים של טיפוסים כאלו לפעמים צוחקים על חשבונם – מכנים אותם "הפרופסור", "הצדיק" – אבל מאחורי הגב אולי מרגישים מרוחקים מהם. עם זאת, כאשר לחבר קורה משבר, נרקיסיסט אינטלקטואלי יכול להפתיע בעצות מועילות מאוד (הרי הוא אנליטי), ונרקיסיסט רוחני עשוי באמת לעזור בדרכו (אם כי גם יספר על כך לכולם אחר כך).

נרקיסיזם קהילתי / אלטרואיסטי

סוג זה הוא לכאורה ההפך מנרקיסיזם – הרי הוא מתמקד באחר ולא בעצמי. אך בדיוק כאן טמון הפרדוקס: נרקיסיסט קהילתי (או "נרקיסיסט חברתי/אלטרואיסטי") מציג עצמו כנדיב, ערכי ומסור לזולת, אך בשורש הדברים עושה זאת כדי להאדיר את עצמו. הוא משיג את ה"סיפוק הנרקיסיסטי" שלו דרך תחושת עליונות מוסרית ודרך ההערכה החברתית שהוא מקבל על פועלו הטובjessicaannepressler.com. למשל, אדם שמרבה להתנדב ולעזור, אך גם יוודא שכולם יודעים על כך – הוא יעלה פוסט מתרברב-צנוע על פעילותו (virtue signaling). אם לא יקבל מספיק הכרה, הוא ייעלב: "אחרי כל מה שעשיתי, אפילו תודה לא אמרו לי!". נרקיסיסט קהילתי מאמין שהוא טוב יותר מאחרים בכך שהוא נותן יותר, אכפתי יותר, נאמן יותר לקבוצה או לערכים. אך בפועל, עזרה שהוא מעניק עשויה להיות מותנית בהערצה וחיזוק שהוא יקבל. תכונה בולטת היא מה שנקרא "קומפלקס הקדוש המעונה": הוא יציג עצמו כמי שתמיד מקריב למען כולם, לעיתים עד שהוא "מותש וחסר כוחות" – ובכך גורם לסובבים להרגיש חייבים לו או אשמים. זו צורה מתוחכמת של שליטה.

העולם הפנימי: אדם כזה לעיתים קרובות התקשה בילדותו לקבל ערך רק מעצמו, אז הוא למד לקבלו באמצעות מימוש ציפיות חברתיות. ייתכן שזכה לשבחים כשהיה "ילד טוב" שעוזר, ומכאן התפתחה זהות שלמה סביב הנתינה. אולם זו נתינה שבאה עם מחיר – צורך בהוקרה. בפנים, הנרקיסיסט הקהילתי מסתיר לעיתים כעס וטינה: הוא כועס שאחרים לא נותנים כמוהו, או שלא מעריכים מספיק את נדיבותו. ייתכן שהוא גם מכחיש מניעים אגואיסטיים טבעיים – מציג עצמו כטהור כשלמעשה יש בו צרכים אנוכיים שלא קיבלו מענה ישיר. ההכחשה הזאת יוצרת נוקשות: הוא חייב לראות עצמו כטוב ומיטיב, ולכן ידחיק רגשות "לא נדיבים" (כמו קנאה, עייפות מלסייע, רצון לקבל משהו חזרה). הדחקה זו גורמת לרגשות לבעבע בדרכים עקיפות – כמו התפרצות של "אני עושה הכל בשבילכם ואף אחד לא דואג לי!"

מה הוא מחפש בקשר: בראש ובראשונה – הערכה כגיבור/אלטרואיסט. הוא רוצה שיגידו עליו "איזה אדם נפלא, תמיד שם בשביל אחרים". בנוסף, הוא מחפש שליטה ערכית: להיות זה שקובע מה נכון, להכתיב נורמות מוסריות בסביבה ("אנחנו משפחה שתמיד עוזרת! אין אצלנו אנוכיות"). בקשרים אישיים, הוא מצפה להכרת תודה מתמדת. אם הוא עשה משהו למענך, צפה שישלפו לך את זה בעת הצורך: "אני הייתי שם בשבילך, איך אתה לא בשבילי?". הוא גם רוצה תחושת עליונות מוסרית – לדעת שבזכות טוב ליבו הוא נמצא רמה אחת מעל. זה מנגנון להעלאת ערכו: "אולי אני לא הכי חכם או הכי יפה, אבל אני הכי נתינה – ובזה אני מנצח".

כיצד זה נראה בקליניקה: מטופל נרקיסיסט קהילתי עשוי להגיע לטיפול כשהוא מותש, מריר וחרד. הוא יתאר איך "כולם נשענים עליו" ו"אף אחד לא שם בשבילו". למעשה, הוא במידה מסוימת הקורבן של עצמו – כי הוא לא יודע להגיד לא, ולקח על עצמו יותר מדי, וכעת מלא טענות. בטיפול, אם המטפל ישבח את נתינתו, הוא ירגיש מובָן ויזהה את עצמו כצודק; אבל אם המטפל יצביע על כך שהוא מתעלם מצרכיו האישיים או צובר כעס מוסתר, תחילה תהיה הכחשה: "מה פתאום, אני עושה מהלב, לא צריך כלום". אחרי עבודה, יתכן שיכיר בכך שהוא כן מצפה להרבה בתמורה (אהבה, הערכה). האתגר הטיפולי הוא לעזור לו לתת בלי לאבד את עצמו, וללמוד לבקש ישירות מה שהוא צריך במקום לעקוף. חלק מהנרקיסיסטים האלטרואיסטים מתקשים לקבל את הרעיון שהם "נרקיסיסטים" בכלל – הרי הם טובי לב! צריך להסביר בעדינות על מניעי העומק בלי לשפוט מוסרית. בכל מקרה, הם מגיעים יותר מטעם מצוקה (דיכאון, לחץ) ופחות מתוך הבנה של דפוס נרקיסיסטי.

בזוגיות: בזוגיות, הנרקיסיסט הקהילתי יכול להיתפס כבן זוג נפלא – מסור, עושה מעל ומעבר. אבל במשך הזמן, בן זוגו יתחיל לשים לב לתג מחיר סמוי: כל נתינה עלולה לשמש בעתיד כקלף. למשל, הוא יגיד: "זוכרת שביטלתי את העבודה כדי לטפל בך כשהיית חולה? את לא יכולה עכשיו לסרב לבקשה שלי". יש המון מסרים של אשמה – "אני מקריב בשבילך, ולך לא אכפת". הוא גם עלול לקבל החלטות חד-צדדיות במסווה של טובת האחר. למשל, יחליט לעבור עיר כדי להיות קרוב להוריו המבוגרים מבלי ממש להתייעץ, ואז יציג את זה כ"מה, זה לא דבר נכון לעשות? אני עושה זאת בשבילם". בן הזוג מרגיש לעיתים קרובות שדעתו או צרכיו האמיתיים לא נשאלו – כי "הנרקיסיסט הערכי" כבר החליט מה הכי טוב ערכית. כשיש ילדים, הוא ישתדל להיות ההורה הכי מסור – לפעמים עד כדי ביטול עצמי. זה נראה יפה, אבל בן הזוג השני עלול לחוש שאין איזון: כל הבית סובב סביב טובת הילדים או המשפחה המורחבת, ואין מקום לזוגיות עצמה או לצרכים אישיים. ואם מישהו (אפילו ילד מתבגר) מעז לומר לנרקיסיסט הקהילתי "אתה דוחף את עצמך יותר מדי" – הוא יתקומם, כי זה מערער על ערכו. למעשה בזוגיות כזו, הצד השני צריך להכיר תודה ללא הרף, אחרת יקוטלג ככפוי טובה. יש מקרים שהנרקיסיסט אפילו מייצר תלות אצל בן הזוג כדי לשמר עליונות: הוא יעשה הכל בשבילו עד שבן הזוג מרגיש חסר אונים בלעדיו – ואז כמובן חייב לו. זהו מעגל בעייתי של תלות-שליטה במסווה של עזרה.

בסביבת עבודה: נרקיסיסט קהילתי במקום העבודה עשוי להיות זה שתמיד מתנדב לכל מטלה, עוזר לכולם, מארגן אירועים חברתיים, מגן על עובדים אחרים. במבט ראשון, עובד למופת. אולם שני דברים יכולים לקרות: או שהוא נוצל באמת על ידי צוות ומנהלים שמעמיסים עליו (והוא מרגיש קורבן אך לא מציב גבול), או שהוא מתחיל לפתח מרמור וסכסוכים. למשל, הוא כועס שאחרים לא משקיעים כמוהו ומפתח טינה כלפי העמית ה"עצלן" לדעתו. או שהוא מצפה לקידום בגלל כל תרומתו – ואם לא מקבל, הופך שלילי ומריר בארגון ("אחרי כל מה שעשיתי, דילגו עליי"). לעיתים הוא גם חוצה גבולות: ברצונו להיות מועיל, הוא מתערב בתחומי אחריות של אחרים, או מבטיח ללקוחות דברים בלי סמכות, מה שעלול לעורר בעיות מקצועיות. כמנהל, דפוס כזה יכול להוביל למיקרו-מנג’מנט "אכפתי" – הוא יתקשה להאציל סמכויות כי "אכפת לו מדי" ועושה בעצמו, אבל אז יתלונן שהוא עמוס ושאף אחד לא טוב כמוהו. מצד שני, יש היבט חיובי: בארגון עם ערכי צוות חזקים, נרקיסיסט כזה יוערך כ"עובד מצטיין" וייתכן שיקודם לתפקידים של משאבי אנוש או אחריות חברתית שבהם הנטייה הזו מועילה. אך צריך לשמור שיקבל הכרה, כי בלי חיזוק הוא ייחלש ויכעס.

בחברויות: בחברה, הנרקיסיסט האלטרואיסט הוא החבר שתמיד יציע עזרה – להרים רהיטים במעבר דירה, להשאיל כסף, לאסוף משדה תעופה. כולם יגידו עליו שהוא "נפש טובה". הבעיה מתחילה כשהוא מרגיש שלא מחזירים לו באותו מטבע. הוא יתחיל להטיף: "אתם אף פעם לא זמינים כשאני צריך משהו", או "אני כנראה היחיד שאכפת לו בקבוצה הזו". לפעמים הוא אפילו יעמיד חברים במבחנים – כמו לבקש עזרה דחופה במשהו ולראות מי יענה. אם לא קיבל את התגובה שרצה, יכול להתפרץ ברוגז או בעצב פגוע. החברים עשויים להיות מופתעים: "הוא אף פעם לא ביקש, איך נדע?" – כי לעיתים הוא מצפה ש"יקראו את מחשבותיו" ויבינו שהוא זה שזקוק כעת. דינמיקה נוספת: הוא אוהב להיות "הפסיכולוג" של החבורה – זה ששומע את צרות כולם ותומך. אבל בכך יש כוח – הוא יודע על כולם הכל, בעוד הוא עצמו חושף פחות (מלבד תלונות כלליות ש"אף אחד לא שם בשבילו"). חברים יכולים לחוש קצת מנוצלים רגשית – כאילו צריכים להודות לו לנצח. אם חבר מתרחק ממנו או מתקרב למישהו אחר, הוא יחוש בגידה גדולה ("אחרי כל מה שעשיתי בשבילו!"). הצד החיובי, כמובן, הוא שבחברה הנרקיסיסט הקהילתי באמת עושה דברים טובים. המפתח הוא להבין שעושה זאת לא רק מטוב לב, אלא גם כדי למלא צורך עצמי – ההכרה בזה יכולה לאפשר לחברים להציב לו גבולות בריאים ("אנחנו מעריכים אותך, אבל גם אתה יכול לפעמים לנוח ולתת לאחרים לקחת אחריות").

מאפייני תקשורת נפוצים אצל נרקיסיסטים

למרות ההבדלים בין הסוגים, קיימים כמה סגנונות תקשורת אופייניים שרבים מהנרקיסיסטים (בעיקר בקטגוריה הפתולוגית, הגרנדיוזית והפגיעָה) נוקטים בהם בשיחות וביחסים יום-יומיים. מאפיינים אלו נועדו במידה רבה לשמר את תחושת העליונות שלהם, לשלוט באינטראקציה, או להגן על עצמם מביקורת. הנה הבולטים שבהם:

• שליטה בשיחה ו"חטיפת" זמן דיבור: נרקיסיסטים נוטים לשלוט ברוב השיחות – מדברים הרבה על עצמם, לעיתים קרובות בקול רם ובאריכות, ולא משאירים מקום לאחרים להשמיע את קולם. הם עשויים "לנאום" במקום לנהל דיאלוג, ומראים עניין מועט בדברי הזולתpsychologytoday.com. בן שיח עלול להרגיש שהוא משמש רק קהל.

• הסטת נושאים חזרה אל עצמם: גם אם מתחיל נושא שלא קשור אליהם, נרקיסיסט מיומן במהרה ישנה את כיוון השיחה כך שיסוב סביבו – הישגיו, בעיותיו, דעותיו. למשל: אתה מספר על טיול לחו"ל, והוא מגיב מייד בסיפור שלו על טיול גדול יותר. זה חלק מהרצון המתמיד להיות המרכז.

• התנשאות, תיקון וביטול: במיוחד אצל נרקיסיסטים אינטלקטואלים וגרנדיוזים, מתקיימת נטייה לדבר בטון מתנשא – להסביר לאנשים דברים כאילו האחרים בורים, לתקן שגיאות זניחות באופן פומבי, או לבטל דעות של אחרים כלא חשובות. משפטים כמו "את/ה לא מבין" או "איזה שטויות" – נאמרים בקלות. בכך הם מדגימים עליונות ומקטינים את הזולתjessicaannepressler.com.

• עוקצנות וסרקזם: הומור עוקצני הוא כלי נפוץ. הנרקיסיסט ישתמש בסַרְקַזְם ובדיחות עוקצות כדי לערער אחרים מבלי להתמודד ישירות. למשל, הערות מזלזלות במסווה של "בדיחה". אצל נרקיסיסט פגיע זה יכול לבוא כעקיצות פסיביות-אגרסיביות – אמירות מרירות שנאמרות בשקט ארסי. סרקזם משמש גם כהגנה – קל לעקוץ במקום לחשוף פגיעות.

• דפוס של האשמה והיפוך תפקיד הקורבן: בשיח עם נרקיסיסט, במיוחד הפגיע והקהילתי, פעמים רבות תמצאו את עצמכם לפתע מתגוננים – איכשהו, הוא מצליח להפוך עצמו לקורבן ואת האחר לאשם. זה יכול לקרות דרך האשמה ישירה ("בגללך אני מרגיש ככה!") או עקיפה ("אני כנראה לא חשוב, כי אתה..."). מניפולציה זו גורמת לאחר להתגונן או להתנצל, ובכך להחזיר שליטה לידי הנרקיסיסט.

• צורך להצדיק ולהיות צודק תמיד: קשה מאוד לנהל ויכוח ענייני עם נרקיסיסט. הוא כמעט אף פעם לא יודה בטעות. במקום זאת, הוא יערים טיעונים, יסטה לנושאים אחרים, או יטחן את הנושא עד שהצד השני מתיש ומוותר. המטרה – לא להודות בהפסד. גם אם תפסו אותו בסתירה, ימצא דרך לעוות את הזיכרון או המשמעות כך שיצא צודק.

• חוסר אמפתיה בשיחה: כשאדם רגיל מספר מצוקה, רובנו נגיב באמפתיה. נרקיסיסטים נוטים להגיב בצורה שמחזירה אליהם את הפוקוס או במינימום חוסר רגישות. למשל, אתה משתף שאתה עייף מלחץ בעבודה, והנרקיסיסט יענה: "אתה עייף? אתה יודע כמה אני עובד?" – כלומר, אין הכלה לתחושות האחר, אלא תחרות מי סובל/מצליח יותר. הדבר נובע מקושי אמיתי שלהם לשים עצמם בנעלי זולתם.

• “גזלייטינג” (Gaslighting): זו צורת תקשורת מניפולטיבית במיוחד, האופיינית לנרקיסיסטים פתולוגיים. מדובר בעיוות מכוון של המציאות באופן שיגרום לצד השני לפקפק בזיכרונו או בשיפוטוhealthline.com. למשל: הנרקיסיסט אמר הערה מעליבה, וכשמתעמתים איתו הוא משיב "את מדמיינת, לא אמרתי דבר כזה; יש לך בעיית זיכרון". לאורך זמן, גזלייטינג יכול לערער את תפיסת המציאות של הקורבן ולתת לתוקף שליטה.

• הפעלת “חומה אילמת” וניתוק: צורת תקשורת פאסיבית-אגרסיבית נוספת היא השתיקה העונשת – הנרקיסיסט פשוט מפסיק לדבר או מתעלם כמענה לסיטואציה שלא מוצאת חן בעיניו. במקום לפתור קונפליקט, הוא מעניש את האחר בהדרה רגשית. הקורבן נותר חסר אונים, לעיתים מתנצל סתם כדי שהקשר ישוב.

• שימוש בקסם וכריזמה לתמרון: לא הכל שלילי – נרקיסיסטים רבים יודעים להיות מקצוענים בקסם אישי. בתחילת קשר או כאשר הם רוצים משהו, הם ידובבו, יחמיאו, יצחיקו ויעשו הכל כדי שתאהב אותם. הכריזמה הזו היא חלק מסגנון התקשורת שלהם, המשרתת אותם כהשגת נרקיסיסטיק ספליי (supply) – מנת תשומת לב. חשוב לדעת שהצד הקסום הוא רק חלק מהתמונה, ולרוב ייעלם כשכבר "כבשו" את תשומת הלב.

כמובן, לא כל נרקיסיסט משתמש בכל הטקטיקות, ולא כל מי שנוהג כך הוא נרקיסיסט. אולם הרבה אנשים עם דפוס נרקיסיסטי כרוני יפגינו חלק ניכר מהתכונות התקשורתיות הללו כחלק מהרגליהםpsychologytoday.com. מי שמקיים קשר עם אדם כזה לאורך זמן, לומד לזהות את הדפוסים: השיחה שתמיד חוזרת אליו, הקטנת הערך, הלעג העדין, ההיפוך שבו אתה יוצא הרע, וכדומה. דפוסי תקשורת אלו הם כלים עבור הנרקיסיסט – להרגיש בשליטה, לנצח חברתית, ולהגן על האגו מפני פגיעוּת. עבור הסובבים, הם מתסכלים ופוגעניים.

מתי ולמה נרקיסיסטים פונים (או לא פונים) לטיפול

הגעה של אנשים נרקיסיסטים לטיפול נפשי היא נושא מורכב, עקב הסתירה בין מאפייני הנרקיסיזם לבין הדרישות הבסיסיות מתהליך טיפולי (כנות, ענווה, קבלת ביקורת, אמפתיה הדדית). באופן כללי, אנשים עם דפוס נרקיסיסטי מובהק נוטים פחות לפנות לטיפול ביוזמתם, כי בעיניהם הבעיה לעיתים קרובות אינה בהם – אלא בסביבה. עם זאת, ישנם מצבים וסיבות המביאים גם נרקיסיסטים לטיפול:

• לחץ מצד הסביבה או אולטימטום: אחת הסיבות השכיחות היא שפשוט דחקו בהם ללכת. בן/בת זוג עשויים לומר "אם לא תלך לטיפול – נפרד". לעיתים זה תנאי שהציבו הורים, או דרישה ממקום עבודה (למשל מנהל עם תלונות רבות מעובדים, שנשלח לייעוץ). במקרים כאלה, הנרקיסיסט מגיע כי הוא חייב, לא מתוך תובנה פנימית. ישנם גם מקרים של צו בית משפט (למשל בהליך גירושים), אך אלו נדירים. בקיצור, כשהגב אל הקיר – חלקם יסכימו לנסותmedium.commy.clevelandclinic.org.

• משבר אישי כואב / "מפולת נרקיסיסטית": נרקיסיסטים, במיוחד הפגיעים, עלולים לחוות קריסה נפשית בעת משבר גדול – כישלון עסקי, פיטורים, דחייה משמעותית, התבגרות ואובדן משיכה, וכדומה. אירועים אלה פוגעים ישירות בתחושת הערך העצמי המנופח, ויכולים לגרום לדיכאון, תחושת ריקנות, אפילו מחשבות אובדניות. במצב כזה, חלקם יפנו לעזרה כי סובלים מאוד. חשוב לציין שבמצבים אלו הם לרוב מציגים את המצוקה בתור "אני בדיכאון כי העולם אכזר אליי" ולא "בגלל שאני צריך לשנות משהו בי". אך בכל זאת, הכניסה לטיפול מתרחשת כי הם מבינים שלא מצליחים להתמודד לבד.

• בעיות נלוות (קומורבידיות): לא מעט אנשים נרקיסיסטים מפתחים עם השנים גם בעיות נוספות שמביאות אותם לטיפול – למשל, דיכאון וחרדה (שכיחים אצל פגיעים, או אצל גרנדיוזים מזדקנים שמתמודדים עם מציאות לא מחמיאה), התמכרויות (לאדרנלין, לחומרים, להימורים – כניסיון למלא ריקנות), או קשיים ביחסים (בני זוג שעזבו אותם, ילדים שרחוקים מהם). הם עשויים להגיע עם התלונה "אני בדיכאון" או "יש לי התקפי זעם", ומתחת מסתתר מבנה נרקיסיסטי. המטפל המיומן יזהה זאת ויתאים את הגישה.

• סקרנות לשיפור עצמי: מעטים, אך ישנם, נרקיסיסטים בעלי מודעות חלקית. לפעמים אלו אנשים אינטליגנטים או בעלי רקע בתחום, שהחלו להבין שהדפוסים שלהם הורסים להם דברים טובים (למשל גבר גרנדיוזי ששם לב שכל מערכות היחסים שלו מתפרקות על אותו רקע). הם עשויים לבוא לטיפול ולומר: "אני חושד שיש לי בעיית נרקיסיזם, אני רוצה לעבוד על זה". למרות ההגנות, עצם ההכרה הזו היא פתח לתהליך.

• רצון בכלי לשיפור תפקוד: חלק מהנרקיסיסטים מסתכלים על טיפול כמו על אימון או ייעוץ עסקי – עוד כלי להעצמה. הם לא באים "להתמודד עם שדים" אלא אולי ללמוד מיומנויות (למשל ניהול כעס, תקשורת טובה יותר) כדי לקדם מטרותיהם. מבחינתם, זה פרגמטי: "אם מטפל ילמד אותי לתקשר טוב, ארוויח יותר". מניע כזה יכול לפתוח דלת, ולפעמים במהלכו צומחת מודעות רחבה יותר.

• גיל מתקדם ובדידות: יש תצפיות (לדוגמה, של הפסיכיאטר אוטו קרנברג) שנרקיסיסטים מסוימים פונים לטיפול בגיל מבוגר, כשהכריזמה דועכת, הקריירה מסתיימת, והם מוצאים עצמם מבודדים ובודדיםquora.com. כשהם רואים בסוף חייהם שאין סביבם אהבה אמיתית – לעיתים זה מניע לחפש עזרה להבין למה.

מנגד, מדוע רבים מהם לא פונים לטיפול?

• הכחשה והשלכה: מנגנון יסוד בנרקיסיזם פתולוגי הוא להכחיש אשמה אישית ולהשליך אותה החוצה. הם באמת ובתמים לא רואים את עצמם כגורם לבעיות – זו "אשמת כולם" או הנסיבות. אם אני לא הבעיה, למה שאלך לטיפול? הטיפול נתפס עבורם כמשהו ש"החלשים" או "המשוגעים" צריכים, ותפסיתם העצמית היא שהם חזקים ושפויים.

• פגיעה בדימוי העצמי: ללכת לטיפול משמעו להודות שמשהו לא מושלם, לבקש עזרה – וזה מנוגד לתדמית ה"אני-עליון" שהם מטפחים. עבור נרקיסיסט גרנדיוזי, להיות מטופל זה כמעט משפיל: הוא בצד ה"מטופל" ולא המטפל בעצמו. זה דורש פגיעות שהם מנסים להימנע ממנה בכל מחיר.

• חוסר אמון וסלידה מתלות: טיפול דורש מידה של אמון באדם אחר (המטפל) ותלות מסוימת בו לאורך הדרך. נרקיסיסטים מתקשים לבטוח (הם חשדנים לעיתים, במיוחד הממאירים) ושונאים לחשוב שהם תלויים במישהו – זה מערער את הפנטזיה שהם עצמאיים ובלתי-פגיעים. לכן המחשבה לשבת ולחשוף חולשות בפני זר עלולה להירתם כבלתי מתקבלת על הדעת.

• חשש מביקורת וגילוי עצמי: טיפול טוב כורך התבוננות כנה, קבלת משוב, התמודדות עם האמת הפנימית – דברים שנרקיסיסט, ובעיקר פגיע, חושש מהם מאוד. הם חושבים (אולי לא במודע): "אם אפתח את זה, יציפו אותי בושה וכאב". חלקם מעדיפים לחיות בהכחשה ולא להתעמת עם השד הפנימי של חוסר הערך, מחשש שלא יוכלו לשאת זאת.

• שימוש בדרכים חלופיות: במקום פסיכותרפיה, יש נרקיסיסטים שיפנו לדרכי התמודדות אחרות: הגרנדיוזי אולי ילך לקואוצ'ר עסקי ("לא פסיכולוג, אני לא צריך פסיכולוג!"), הפגיע אולי ייבלע בספרי עזרה עצמית ורוחניות (בלי מטפל בשר ודם שיאתגר אותו), או שינסה "טיפול" בתנאים שלו – למשל, מפגשים לא סדירים כשנוח לו. כלומר, גם אם יכיר בצורך בעזרה, הוא ירצה אותה בתנאים שלו, מה שמסרבל את הצלחתה.

כאשר נרקיסיסט כבר מגיע לטיפול, כיצד הוא מתנהל שם?

• בא בתחילה "לתקן את האחרים": רבים פותחים את הטיפול בקטלוג תלונותיהם על אנשים בחייהם – כמה בן/בת הזוג בלתי נסבלים, או איך המנהל לא מעריך, או שהילדים כפויי טובה. הם מצפים אולי שהמטפל יסכים שהסובבים אכן גרועים. מעין בקשת אישור שהם הקורבן/הצודקmedium.com. מטפל מנוסה יכיל זאת, אך גם יכוון בעדינות בהמשך את המראה אל המטופל עצמו.

• ניסיון להרשים או לשלוט במטפל: נרקיסיסטים מסוימים (בעיקר אינטלקטואלים וגרנדיוזים) ינסו להפוך את היוצרות – לבדוק את גבולות המטפל. הם עשויים לאתגר את בקיאותו ("אתה באמת חושב שהגישה הזו עובדת? קראתי מחקר שסותר"), או אפילו לנסות לקסם לו (מחמאות למטפל, מתנות קטנות – דברים שחורגים מהיחסים הטיפוליים הרגילים). חשוב שהמטפל ישמור על גבולות מקצועיים ולא ייגרר. אגו פגיע עשוי גם לשקר למטפל כדי להיראות טוב – למשל לדווח ששמר על כל ההמלצות כשלא עשה זאת – כי קשה לו להודות בכישלון.

• תגובות קיצוניות לביקורת טיפולית: כאשר מגיע הרגע שטיפול טבעי מביא – משוב על התנהגות בעייתית, או עימות עם פער בין דברי המטופל למציאות – נרקיסיסט יכול להגיב ברגש עז. גרנדיוזי/פתולוגי עשוי להתפרץ בכעס, להכחיש בתוקף, ואף לאיים לעזוב. פגיע אולי יתכנס בשתיקה, ירגיש מושפל וידחה רגשות אלה על המטפל ("המטפל הזה מעליב אותי, הוא לא מבין אותי"). אלו רגעים עדינים – אם המטפל מנווט אותם היטב, הם יכולים להיות נקודות צמיחה; אם לא, המטופל יברח מהתהליך.

• התמדה נמוכה: סטטיסטית, מטופלים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית נוטים לנשור מוקדם מטיפול בהשוואה לאחרים. ברגע שהמפגשים דורשים עבודה אמיתית ושינוי עצמי, חלקם ימצאו תירוץ (עסוקים, יתחילו לאחר, או פשוט יחדלו לבוא). זה מצער אך מציאותי. מטפלים לפעמים משתמשים בהתערבויות של חוזה טיפולי ברור או שילוב בני משפחה כדי לעודד הישארות.

• שינוי איטי ובלתי-ישיר: כאשר הטיפול מצליח, השינוי אצל נרקיסיסט הוא בדר"כ הדרגתי מאוד. תחילה שינויים קטנים – אולי הוא לומד לעצור לפני שיורה עלבון אוטומטי, או מצליח להתנצל פעם אחת בכנות. ייתכן שיבואו משברים לאורך הדרך (כי שינוי בעצמו עלול להגביר חרדה), אבל עם סבלנות, יכול להתהוות שיפור. יש המתארים שנרקיסיסטים לא בדיוק "משתנים" בצורה מוחלטת, אלא לומדים למתן התנהגות ולפתח מודעות – שזה בפני עצמו הישג חשוב. למשל, גרנדיוזי יוכל לומר: "כן, יש לי נטייה להיות שתלטן, אני עובד על זה". פגיע ילמד לתפוס כשהוא משחק קורבן ולבחור דרך אחרת.

• מוטיבציה חיצונית שהופכת לפנימית: מעניין לציין שלעתים נרקיסיסט שמגיע כי אולץ, ימשיך מרצונו לאחר שטעם את התועלת. היו מקרים של מטופלים שבאו כי זוגתם דרשה, ואחרי שזו נפרדה מהם – הם החליטו להמשיך טיפול כדי לא לאבד קשרים עתידיים. כלומר, גם אם המוטיבציה בהתחלה חיצונית (לרצות מישהו), היא עשויה להתחלף בהמשך להבנה פנימית ש"זה טוב לי".

בסופו של דבר, טיפול בנרקיסיסטים אפשרי אך מורכב, ודורש גם מהמטפל מומחיות, סבלנות וגבולות טובים. יש מטפלים שמתמחים בהפרעות אישיות (כולל נרקיסיזם) ומשתמשים בשיטות כמו טיפול ממוקד העברה (TFP), דיאלקטי (DBT) או גישות פסיכודינמיות מותאמות. שינוי עמוק באישיות נרקיסיסטית נדיר – לרוב מדובר בלמידת התנהגויות חדשות ו"עידון" הקצוות החדים. אך גם זה יכול לשפר מאוד את איכות חיי המטופל וסביבתו.

זיהוי והתמודדות עם טיפוס נרקיסיסטי בסביבתך

לאחר שהבנו מהו נרקיסיזם על גווניו, עולה השאלה: כיצד נוכל לזהות אדם נרקיסיסטי בחיי היומיום, ומה כדאי (או לא כדאי) לעשות בהתמודדות איתו?

זיהוי בסביבה:שילוב התנהגויות ותכונות אמנם משתנה, אך יש מספר דגלים אדומים שעשויים להצביע שאדם קרוב הוא בעל מבנה נרקיסיסטי משמעותי:

• מרוכז בעצמו באופן קיצוני: בכל שיחה או סיטואציה, נראה שתמיד בסוף הכול חוזר עליו – על צרכיו, סיפוריו, בעיותיו. קשה לו להתעניין באמת באחר ללא קשר אליו.

• תגובות לא פרופורציונליות לביקורת: אם הערה קטנה מצידך גוררת התקף זעם, עלבון עמוק או "ברוגז" ממושך – חשד לנרקיסיזם פגיע או פתולוגי. קושי קיצוני לקבל אפילו משוב בונה.

• חוסר אמפתיה עקבי: לאורך זמן את/ה שם לב שהוא אינו באמת מגלה אמפתיה כשאת/ה במצוקה, או כשמישהו אחר סובל. הוא עשוי להתעלם, למזער ("יהיה בסדר, שטויות") או להפוך את הנושא אליו.

• זכאות ותובענות: אדם שדורש יחס של VIP כל הזמן – מתעצבן קשות כשלא מקבל שירות מועדף, מצפה שאתה וכל סביבתו תתאים עצמה ללוח הזמנים שלו. התחושה ש"עולם ומלואו צריכים לספק אותו".

• קסם ראשוני ואחריו דפוס בעייתי: הרבה נרקיסיסטים מאוד מקסימים בהתחלה – זה טריק הישרדות שלהם. רק לאחר שהתקרבת צצות ההתנהגויות הפוגעות. אם חווית קשר שהתחיל נפלא ואז הפך מתסכל באופן שחוזר על עצמו (שוב אותו סוג עלבונות, אותן מריבות סביב אותו אדם), יכול להיות שזה דפוס נרקיסיסטי.

• יחסים רוויים דרמה וקונפליקט: אנשים נרקיסיסטים משאירים אחריהם שובל של סכסוכים. שאל את עצמך – האם לאותו אדם יש היסטוריה של ריבים רבים, "ניתוקי קשר" עם חברים/משפחה, הסתבכויות בעבודה? אם כן, זה רמז שלא כולם סביבו בעייתיים, אלא אולי הוא הגורם המשותף.

• היעדר חברים קרובים לאורך זמן: נרקיסיסטים מתקשים לשמר חברויות שוות וכנות. אם מישהו מספר בגאווה ש"ניקה" מחייו הרבה אנשים רעילים, או שאין לו אף חבר ילדות/עבר כי "כולם איכזבו אותו" – יתכן שהבעיה בו.

• התייחסות לבני אדם כאל אובייקטים: שימי לב איך הוא מדבר על מלצרים, נהגים, זוטרים בעבודה, ואפילו עלייך. האם הוא רואה אנשים בתור אנשים עם רגשות, או בעיקר כמי שתפקידם למלא צרכים (לתת שירות, לציית, להעריץ)? נרקיסיסט מובהק יגלה יחס מזלזל או אטום כלפי מי שלא ממלא את תפקידו עבורו.

כמובן, אבחון רשמי מותיר לאנשי מקצוע, אך לזיהוי יום-יומי אין צורך בתווית פורמלית. המפתח הוא דפוס קבוע – לא מקרה חד-פעמי של אגוצנטריות, אלא אישיות חוזרת שמתנהגת באופן דומה במצבים שונים.

מה לא לעשות מול אדם עם דפוס נרקיסיסטי:

• לא להתווכח "ראש בראש" על עובדות ברורות: ניסיון להוכיח לנרקיסיסט גרנדיוזי שהוא טועה באמצעות לוגיקה, מסמכים או עדי ראייה – לרוב מועד לכישלון. הוא ידחה את המציאות, ימצא פירצה בטיעון, או יתקוף אותך בחזרה. עדיף להציב עמדה באופן חד אך לא להיגרר למלחמת "מי צודק" אינסופית.

• לא לנסות "לתקן" או לשנות אותו בעצמך: הפיתוי גדול – במיוחד בזוגיות – לחשוב שאם רק תתנהגו בצורה מסוימת, תאהבו מספיק, תסבירו מספיק, הוא יבין וישתנה. במציאות, שינוי עמוק דורש טיפול ומוטיבציה פנימית. את/ה לא הפסיכולוג/ית שלו, ונטל שכזה רק ישאב את כוחותיך.

• לא לספק באופן בלתי מוגבל את הדרישות: חשוב לא להפוך למקור הבלתי נדלה של נרקיסיסטיק ספליי. אם תיכנע לכל רצונותיו כדי למנוע דרמה – אתה משדר שאפשר לנצל אותך. זה אולי שקט זמני, אבל בהמשך יגביר את הדרישות ויפחית את כבודו כלפיך. אל תהיה הקהל הצייתן שלו בכל מצב.

• לא לחשוף בפניו פגיעוּת עמוקה בלי אמון: בנרקיסיסטים פתולוגיים מסוימים, מידע רגיש שנתת יכול יום אחד לשמש נגדך. צריך להיזהר לפני שחולקים סודות או חולשות עם מישהו שנמצא כבלתי אמפתי ובלתי מתחשב, במיוחד אם ראית שהוא כבר הפר אמון של אחרים.

• לא לתגמל התנהגות רעה: כשהוא מתפרץ, מעליב או מעניש בשתיקה – אל תמהר לפייס אותו כאילו אתה האשם (אם אינך). זו תגובה טבעית לרצות להחזיר יחסים למסלולם, אך בכך אתה מלמד אותו ששיטה זו עובדת. נסה להישאר רגוע ולא לרוץ להתנצל אם לא באמת טעית.

• לא לבטל את עצמך כדי למנוע קונפליקט: אם לאורך זמן את/ה מוצא/ת עצמך מסתיר דעות, מצמצם נוכחות או מרצה באופן קיצוני – שים לב. תחושת הערך העצמי שלך בסיכון. לא כדאי "להיעלם" בשביל לא לעצבן את הנרקיסיסט; מגיע לך מקום שווה ביחסים.

מה כן לעשות:

• לקבוע גבולות ברורים: זוהי אולי העצה החשובה ביותר. עם אנשים נרקיסיסטים, גבולות הם קריטיים. להבהיר באופן חד מה מקובל עליך ומה לא. למשל: "אני לא מוכן שתצעקי עליי, נדבר כשנוכל לשוחח בכבוד". או בעבודה: "אשמח לעזור אבל לא אוכל לקחת עליי את כל הפרויקט, זה מעבר לתפקידי". הנרקיסיסט אולי ינסה לכופף את הגבול, אבל עליך להתמיד בו. בטווח ארוך, הוא יבין שיש דברים שאצלך לא יעברו.

• להשתמש בתקשורת "אני" במקום האשמות: כשמסבירים פגיעה, עדיף לומר "אני מרגיש פגוע כשקורה X" מאשר "את/ה פוגע וכזה וכזה". ניסוח "אני" פחות מפעיל תגובת הגנה. למשל: "כשאני לא מצליח לסיים משפט בשיחה, אני מרגיש שלא שומעים אותי" – אמירה שקשה יותר לתקוף אותה, לעומת "אתה אף פעם לא מקשיב!" שעלולה להצית ויכוח.

• לשמור על קור רוח ואסרטיביות רגועה: נרקיסיסטים לעיתים נהנים ללחוץ על כפתורים ולהוציא אותך משלוותך – זה מחזק את תחושת הכוח שלהם. נסה לא לתת להם את הסיפוק הזה. אל תיצמד לרגשנות מולם, אלא דבר בצורה עניינית. אם הוא מנסה פרובוקציה, אפשר לענות בלקוניות או בכלל לא להגיב רגשית. זוהי לפעמים טקטיקת "האבן האפורה" (Gray Rock) – להיות משעמם ולא מספק דרמהjessicaannepressler.com. זה מאותת שאינך משחק במשחק.

• להכיר במניעיו (בנייך לבין עצמך): להבין שזה לא באמת עליך. כשנרקיסיסט מעליב, זה נובע מהצורך שלו להרגיש עליון, לא כי באמת יש בך את מה שהוא אומר. כשנרקיסיסט פגיע מאשים אותך, זה תוצר חרדת הנטישה שלו. ידיעה זו – אף שהיא לא מצדיקה את מעשיהם – יכולה לעזור לך לא לקחת אישית מדי ולא לתת לזה לרסק אותך מבפנים.

• לחזק את עצמך מחוץ לקשר: אם את/ה בקשר קרוב עם נרקיסיסט (נישואים, הורה נרקיסיסט, בוס ישיר), חשוב במיוחד לטפח רשת תמיכה אחרת – חברים, משפחה, טיפול לעצמך. אנשים שיאשרו את המציאות שלך, שיתנו לך תוקף רגשי. זה כמו "חמצן" כדי לא להיחנק מהספירה הנרקיסיסטית. קבוצות תמיכה לבני זוג של נרקיסיסטים או פורומים מקוונים גם יכולים לסייע להבין שאת/ה לא לבד ושמה שאת/ה חווה הוא אמיתי ונפוץ.

• לצאת ממעגל המשחקים: עם הזמן, כדאי ללמוד לזהות את המלכודות – מתי הוא מושך אותך לוויכוח חסר טעם? מתי היא עושה סצנה כדי לקבל תשומת לב? ברגע שתבחין בדפוס חוזר, תוכל להחליט לא להשתתף. למשל, אם כל ערב מתחיל ריב סביב נושא קבוע – אפשר באסרטיביות לומר "לא אכנס לזה שוב", ולנתב את השיחה או לצאת מהחדר.

• לשמור על הערכה עצמית ואי-תלות: נסה לא לתת למניפולציות לערער את ערכך. הזכר לעצמך מי אתה ומה הטוב שבך, גם אם הנרקיסיסט מקטין. במידת האפשר, אל תהיה תלוי בו לדברים חשובים – למשל, כספית או לוגיסטית – כי תלות מגבירה כוחו עליך. שאוף לעצמאות מרבית, כך שאם הקשר ידרדר, תוכל לצאת ממנו.

• בעת הצורך – להתרחק או לנתק קשר: יש מצבים שבהם למרות כל המאמצים, הקשר מזיק מדי. אם מדובר בקשר לא הכרחי (חברות, זוגיות ללא ילדים, וכו'), שקול את מחיר הישארותך. לפעמים, למען בריאותך הנפשית, צריך להציב אולטימטום או להתרחק לתקופה. עם נרקיסיסטים אלימים או מנצלי-על, בהחלט ייתכן שאין ברירה אלא לחתוך מהקשר לחלוטין כדי להגן על עצמך. זה קשה, במיוחד כי נרקיסיסטים יודעים גם להיות מקסימים ומושכים אותך חזרה ("Hoovering" – כמו שואב אבק רגשִי). אך אם מזהים שהדינמיקה הרסנית ללא תקנה, זכותך – ואף חובתך לעצמך – לצאת.

• לעודד פנייה לטיפול (בזהירות): אם האדם הוא מישהו שחשוב לך מאוד ואתה רואה סיכוי שיסכים, אפשר לנסות לעודד טיפול. חשוב לעשות זאת בלי לתייג או להאשים. למשל: "אני מרגיש שהתקשורת בינינו כל כך קשה לאחרונה, אולי נלך יחד לייעוץ זוגי?" או "אתה מספר שאתה כל הזמן בדיכאון וכועס, אולי איש מקצוע יכול לעזור לך להרגיש טוב יותר?". היזהר/י לא לומר משפט כמו "את/ה נרקיסיסט, לך לטיפול!" – זו מתכון להתגוננות וסירוב. במקרים מסוימים, אנשים אכן פונים לטיפול תחת המסגרת של ייעוץ זוגי או אימון עסקי, ואז נחשפים לדברים לעומק.

לסיכום, ההתמודדות עם אנשים נרקיסיסטיים היא אתגר לא קטן, אך הבנה מעמיקה של מאפייניהם יכולה לסייע לנו לא לקחת את התנהגותם באופן אישי מדי, להציב את הגבולות הנכונים, ולשמור על עצמנו בתוך הקשר. לא כל אדם עם תכונות נרקיסיסטיות הוא "רע" מיסודו – לפעמים מדובר באדם פגוע שמשתמש בדרכים לא יעילות כדי להתמודד. עם זאת, האחריות לשינוי היא עליו, לא עלינו. אנו יכולים לבחור עד כמה לאפשר לאותו דפוס להשפיע על חיינו. אם זה בן משפחה קרוב שקשה לנתק, ננסה לנהל את הקשר בצורה בריאה ככל האפשר; אם זו בחירה שלנו להיות במערכת יחסים כזו, עלינו לשקול את המחירים והרווחים.

זכרו שבסופו של דבר, הערך העצמי שלכם, הזכות שלכם לכבוד, להגדרה עצמית ולרווחה נפשית – עומדים בראש. הבנת הנרקיסיזם יכולה לעזור להימנע ממלכודותיו, אך אין בה כדי להצדיק פגיעה. היו אמפתיים למה שקורה מתחת לפני השטח של האדם הנרקיסיסטי – ייתכן שיש שם ילד פצוע – אך אל תתנו לאמפתיה להפוך לסובלנות להתעללות. מצאו את האיזון בין התחשבות לבין הגנה על עצמכם.

קריאה זו הייתה ארוכה ומפורטת, אך נועדה לתת תמונה כוללת: מנרקיסיזם "בריא" ונורמלי, דרך הסוגים השונים של נרקיסיזם בעייתי, ועד דרכי התמודדות פרקטיות. המציאות כמובן מורכבת יותר מכל אבחנה או הגדרה, אך ככל שנכיר את הדפוסים, נוכל לזהותם ולהתנהל בתבונה רבה יותר מול אנשים נרקיסיסטים – אם כמטפלים, אם כפרטנרים, ואם כבני משפחה או חברים. ידע הוא כוח, במיוחד בהתמודדות עם אישיות כוחנית, וכעת יש באמתחתכם ידע משמעותי בנושא. הצלחה ובריאות בקשרים שלכם!

מקורות: בהתבסס על ספרות מקצועית עדכנית, מאמרים ומחקרים בתחום הפסיכולוגיה של הנרקיסיזם (Pincus & Lukowitsky, 2010; Dickinson & Pincus, 2003; Kernberg, 1984; Vaknin, 2001; Gebauer et al., 2012 ועוד)jessicaannepressler.comjessicaannepressler.comjessicaannepressler.comjessicaannepressler.comjessicaannepressler.comjessicaannepressler.com, וכן תובנות קליניות (Ronningstam, 2016) והתנסויות נפוצות המתועדות במאמרי סקירה ותמיכהpsychologytoday.comhealthline.com. The Private Therapy Clinic, Psychology Today, Healthline, Cleveland Clinic, Medium – שימשו כבסיס למידע נגיש ומעודכן על סוגי נרקיסיזם, דרכי התקשורת והטיפולtheprivatetherapyclinic.co.ukpsychologytoday.commedium.commedium.com.