הפסיכולוגיה של החפצים היומיומיים: מה תכולת התיק שלך אומרת עליך?

כולנו מסתובבים ביום־יום עם פריטים אישיים – בין אם זה בתיק היד, בתיק הגב או בארנק. מפתחות, טלפון, מסטיקים, שפתון, מחברת קטנה, אולי אפילו ספרון תפילה או חפץ מזל – החפצים הללו נראים לנו כמובן מאליו. אך האם עצרנו פעם לחשוב מה תכולת התיק שלנו מספרת עלינו? פסיכולוגים גילו כי לחפצים היומיומיים ביותר יכולה להיות משמעות פסיכולוגית מפתיעה, וכי במובנים רבים "אנחנו מה שאנחנו נושאים עמנו". מחקרים מצביעים על כך שהדברים שאדםבוחר לשים בכיסים ובתיק עשויים לשקף תכונות אישיות, ערכים, עמדות ואף צרכים רגשיים עמוקים. במילים אחרות, לדבר על החפצים שלנו משמעו לדבר על עצמנו. במאמר נגיש זה נסקור כיצד ומדוע חפצים אישיים משמשים כמעין מראה לנפש, נשען על מונחים פסיכולוגיים מפתח כגון "שרידי התנהגות" ו-"הצהרות זהות" מתוך מחקריו של הפסיכולוג סמואל גוסלינג, ונראה דוגמאות יומיומיות מעוררות הזדהות שממחישות את הקשר בין מה שבתיק לבין האישיות ואורח החיים שלנו.

חפצים כאמצעי לביטוי אישיות וערכים

אנשים נוהגים לייחס משמעות לחפצים שלהם – לעיתים אף משמעות רגשית או סימבולית. פסיכולוגים של הצרכן הגדירו זאת כ*"העצמי המורחב"* – הרעיון שהרכוש שלנו הוא המשך של הזהות שלנו. לכן אנו עשויים להרגיש שפגיעה או אובדן של חפץ יקר ערך הוא כמעט כפגיעה בחלק מאיתנו. חפצים אישיים ממלאים עבורנו צרכים רגשיים רבים: הם מעניקים לנו נוחות וביטחון בשעות בדידות, מעלים זיכרונות, ומסייעים לנו לשדר לסביבה (ולעצמנו) מסרים על מי שאנחנו ועל מה שחשוב לנו. למשל, אדם שיקר לו מאוד שעון שסבו הוריש לו לא רק עונד אותו בכדי לדעת מה השעה – השעון מייצג עבורו קשר משפחתי, המשכיות וזהות אישית. באופן דומה, התיק או הארנק שלנו מלאים בפריטים שלא נבחרו במקרה; יש להם תפקיד בסיפור שאנו מספרים על עצמנו כל הזמן, בין במודע ובין שלא במודע

'הצהרות זהות' ו'שרידי התנהגות': רמזים גלויים וסמויים

פסיכולוגיה סביבתית – תחום שחוקר את הקשר בין בני אדם לחפצים ולמרחבים שלהם – מספקת לנו שני מונחים מועילים במיוחד כדי להבין איך חפצים משקפים אישיות. סמואל גוסלינג ועמיתיו, במחקר קלאסי משנת 2002, הציעו ששני מנגנונים עיקריים מקשרים בין אישיות האדם לבין החפצים והמרחבים שהוא יוצר סביבו: הצהרות זהות ושרידי התנהגות.

הצהרות זהות (Identity Claims): אלו הם החפצים או הסמלים שאנו בוחרים במודע לשאת עמנו או להציג סביבנו כדי לשדר משהו על זהותנו. מדובר ב"אותות" שאנו נותנים לעולם – או לעצמנו – על מי שאנחנו. דמיינו למשל סטודנטית שתמיד מסתובבת עם ספר שירה בתיק: ייתכן שהיא מאותתת לאחרים (ולעצמה) שהיא אדם אמנותי ורוחני. ההצהרות האלה יכולות להיות מכוונות כלפי חוץ – למשל, מחזיק מפתחות עם סמל של להקת רוק אהובה, שנותן הצהרה לאחרים על הטעם המוזיקלי והסגנון של בעל התיק – או כלפי פנים, כלומר עבור עצמנו – למשל, תמונה של בני המשפחה בארנק, שאינה נחשפת לסביבה אך מזכירה לנו מי אנחנו ומה חשוב לנו. מחקרים הראו שאובייקטים כאלה שאנשים מציבים סביבם בקפידה אכן מתקשרים לתכונותיהם; אפילו חברים או זרים יכולים לא פעם לזהות קווי אופי כלליים של אדם רק מהצצה בחפציו האישיים ובסביבתו. כך למשל, אדם עם סטיקר "Habitatus" (נניח) על הלפטופ מכריז לאחרים שהוא תומך בסביבה, ואילו מי שנושא עמו תמיד ספרון תפילה מצהיר על זיקה דתית וערכית.

שרידי התנהגות (Behavioral Residue): אם "הצהרות זהות" הן השלט המודע שתלינו על הדלת, אפשר לומר ש"שרידי ההתנהגות" הם טביעות האצבע שהשארנו בלי משים. אלו הסימנים העקיפים שההרגלים והפעולות שלנו מותירים אחריהם. במקור דיבר גוסלינג על חדרי שינה ומשרדים – למשל, נעליים מלוכלכות שמתגלגלות מתחת לשולחן יכולות להעיד (למי שמתבונן מהצד) על אהבתו של בעל החדר לריצה בפארק. אך אותו עיקרון חל גם על התיק האישי שלנו: הרבה ממה שיש בו נמצא שם כתוצאה של התנהגות כלשהי. לדוגמה, אם בתיק של מישהי נערמות קבלות רבות מחנויות, זהו "שריד" לפעילות קניות תכופה או נטייה לשמור ניירת. אם מישהו מחזיק באופן קבוע בתיקו סוללת גיבוי לטלפון, הדבר עשוי לרמוז על חרדה להישאר מנותק או על תכונת אחריות ותכנון קדימה (שוב, הרגל שהותיר חפץ כשריד). בניגוד להצהרות זהות, שרידי ההתנהגות אינם בהכרח מכוונים לתקשורת – הם פשוט קורים, אבל אחרים יכולים ללמוד מהם עלינו. למעשה, חוקרים מצאו שאפשר לדלות תובנות מפתיעות על אישיותו של אדם מתוך החפצים והבלגן (או הסדר) שהוא מותיר אחריו, לעיתים בדיוק לא רע בכלל ביחס לאופן שבו האדם תופס את עצמו.

חשוב לציין שהצהרות זהות ושרידי התנהגות משתרגים זה בזה. לא כל פריט יתאים באופן בלעדי לקטגוריה אחת – לעיתים אותו חפץ יכול להיות גם "הצהרת זהות" וגם "שריד". למשל, דאודורנט שנמצא דרך קבע בתיק עשוי לשקף דאגה עקבית (הרגל) של האדם לריחות גוף לא נעימים, אבל עצם הבחירה לשאת אותו לכל מקום גם מספרת משהו על ערך הניקיון וההופעה עבורו. דוגמה נוספת: מחברת אישית מלאה ברישומים ושרבוטים היא מצד אחד תוצאה של נטיית הבעלים לכתוב כשהוא בהשראה (שריד התנהגותי של הרגל יצירתי), ומצד שני עצם נשיאת המחברת לכל מקום היא הצהרה (לפחות כלפי עצמו) ש"אני אדם כותב ויצירתי".

מה יש בתיק שלך? החפצים הניידים כראי לאישיות

מרבית המחקרים בתחום האישיות וחפצים התמקדו בסביבות קבועות כמו חדרי מגורים או משרדים, אולם עיקרון דומה חל גם על חפצים ניידים – אלו שאנו סוחבים עמנו ממקום למקום. למעשה, התיק שלנו הוא מעין "חדר קטן נייד" שלנו. תכולתו משלבת חפצים שבחרנו להכין מראש (לעיתים במחשבה תחילה) לצד חפצים שצצו שם באופן אקראי כתוצאה ממה שעשינו במהלך היום. מה נמצא שם? תלוי מאוד מי אנחנו: אורח החיים, התחביבים, העיסוקים והחששות שלנו משתקפים בפריטים שאנו חייבים איתנו. לעיתים קרובות, מבלי שנתכוון, החפצים בתיק משמשים ככרטיס ביקור פסיכולוגי קטן. נבחן כמה דוגמאות נפוצות מחיי היום־יום וכיצד ניתן לקשר אותן לאישיות, לערכים או לצרכים רגשיים:

מראה קטנה, מסרק או איפור לתיקון במהלך היום: פריטים אלה יכולים להצביע על אדם המייחס חשיבות גבוהה להופעה חיצונית ולהתנהגות חברתית. הקפדה לשאת מראה ולבחון את עצמו במהלך היום עשויה לאפיין אנשים עם מודעות חברתית גבוהה או "מודעות עצמית ציבורית" – רצון לוודא שהם נראים במיטבם בעיני אחרים. ייתכן שזהו אדם בעל תכונת מצפוניות גבוהה (Conscientiousness) בתחומי הניקיון והסדר, או לחלופין מישהו עם נטייה קלילה לחרדה חברתית (דואג מה יחשבו עליו אם ייראה מרושל). בכל מקרה, מדובר באדם שחשוב לו לשדר לסביבה דימוי מטופח. זו דוגמה קלאסית ל"הצהרת זהות" מוחצנת: החפצים האלה מכריזים "אכפת לי איך שאני נראה".

דאודורנט, מגבוני ריענון או מי פה ניידים: כמו המראה, גם אלה מאותתים על דאגה לניקיון אישי ולהרושם שאנו מותירים. נשיאת דאודורנט בתיק באופן קבוע יכולה להתפרש כשאיפה לשליטה וביטחון – האדם לא סומך על המקרה ורוצה להיות מוכן למניעת מבוכה (כמו ריח זיעה) בכל רגע. זה יכול להעיד על מצפוניות וכן על רגישות חברתית. אפשר גם לראות בזה מענה לצורך רגשי: הידיעה שיש לך אמצעי "הצלה" במקרה הצורך מפחיתה חרדה ויוצרת תחושת ביטחון. בכך, חפץ פרקטי לחלוטין כמו דאודורנט נהיה גם "מווסת רגשית" – הוא מרגיע את החשש מבושה.

מסטיקים, סוכריות מנטה או חטיפים קטנים: פריטים אכילים קטנים שנמצאים תמיד בתיק עשויים ללמד על מספר דברים. ראשית, מסטיק או מנטה משמשים רבים לרענון הנשימה לפני מפגש – רמז לאדם חברתי יחסית, שמודע לקרבה בין-אישית ורוצה לחוש נוח בבואו לדבר עם אחרים. שנית, נשנושים בהישג יד עשויים לסמן אדם שמתכונן למצבים – אולי מישהו שדואג שירד סוכר וזקוק למשהו מתוק, או פשוט אחד שאוכל "על הדרך" במהלך יום עמוס. יש כאן גם רובד רגשי: הלעיסה עצמה יכולה להיות הרגל מרגיע במצבי מתח. כך, חפיסת מסטיקים תמימה יכולה לשקף דאגה סמויה – בין אם דאגה להרשים בנעימות ובין אם דאגה לווסת עצבים.

ספרון תפילה, חפץ דתי או פריט סנטימנטלי: אם בתיק של אדם יש פריט הקשור לאמונה או רוחניות – כגון סידור תפילה קטן, דף עם ציטוט השראה, או אפילו קמע/חמסה – הדבר מרמז רבות על ערכיו. פריט דתי בתיק הוא הצהרת זהות מובהקת: "האמונה חשובה לי ואני נושא אותה איתי בכל אשר אלך". זה גם עשוי לשמש מווסת רגשי – רבים נושאים איתם חפצים כאלה כדי להרגיש מוגנים, לזכור את אמונתם ברגעי לחץ, או לקיים מצוות במהלך היום. דוגמה אחרת היא חפץ סנטימנטלי, נניח אבן מזכרת מטיול משמעותי או תמונה ישנה של חבר ילדות המוחזקת בין דפי הארנק. חפצים אלו הם אישיים מאוד, ולרוב לא מוצגים לראווה אלא מוחזקים לצורך חיזוק תחושת הזהות האישית והמשכיות הסיפור האישי. הם מספרים על אדם נוסטלגי, אספן של רגעים, שעבורו חפצים הם עוגן רגשי לזיכרונות ולערכים.

סכין יפנית, כלי עבודה קטן או גאדג'ט שימושי: יש אנשים שלא יתפסו בלי אולר קטן, סכין יפנית, מברג רב-כלי או פנס זעיר. אם ניתקל בפריט כזה בתיק של מישהו, נקבל רושם של אדם מעשי, שאוהב להיות מוכן לכל תרחיש. אולי זה מעיד על תכונת פְּתִיחוּת לחוויות ופתרון בעיות – טיפוס הרפתקן שיוצא לטיולים, איש תחזוקה, או סתם אחד שכולם פונים אליו כשצריך לחתוך משהו או לתקן. פריטים אלה הם לרוב שריד התנהגותי – ייתכן שהגיעו לתיק כי אותו אדם אכן השתמש בהם באותו יום (למשל עובד שהשתמש בסכין יפנית לפתיחת ארגזים בעבודה ושכח להחזירה למקום). אבל אם הם נשארים שם דרך קבע, זה מספר לנו שזה אדם ששם דגש על מוכנות ויעילות. באופן דומה, מטען נייד תמיד בתיק מספר על מישהו שחשוב לו לא להיתקע בלי סוללה – תשומת לב שמאפיינת אנשים מתוכננים, אולי מעט חרדתיים, אבל גם כאלה שהטכנולוגיה וחיבוריות תמידית היא חלק משמעותי מסגנון חייהם.

מחברת, פנקס ועט (או טאבלט לרישום): אלו רמזים לאדם שכנראה מעריך חשיבה, יצירתיות או ארגון. מי שסוחב מחברת לכל מקום הוא אולי טיפוס יצירתי שאוהב לשרבט רעיונות ברגע שהם מופיעים, או אולי טיפוס מסודר שלא סומך על הזיכרון ודואג לרשום מטלות ורשימות. כך או כך, מדובר באדם בעל ניטייה רפלקטיבית – כזה שחושב הרבה, מתבונן, ומתכנן. במובן של הצהרת זהות, המחברת מאותת: "אני כותב, אני יזם רעיונות, חיי הנפש שלי עשירים". כשריד התנהגותי, הדפים המלאים בפנים מעידים בפשטות על כך שהוא מרבה לכתוב – פעילות שחושפת משהו על הרגליו וצורכי ההבעה של אותו אדם.

צרור מפתחות גדול או מחזיק מפתחות ייחודי: מפתחות הם חפץ יומיומי בסיסי, אך הצצה בצרור המפתחות של אדם יכולה ללמד הרבה. מספר גדול של מפתחות מצביע על ריבוי אחריויות – אולי יש לו מפתח למשרד, למחסן בעבודה, לבית של ההורים, לרכב ולבית – מה שמעיד שהוא juggling בין תפקידים ומקומות בחייו. אם יש על הצרור מחזיק מפתחות בולט (כמו דמות מצוירת, כוכב אהוב או משפט השראה קטן), זהו סוג של הצהרת זהות: בחירה אסתטית שמביעה משהו על טעמו ואישיותו של האדם. לדוגמה, מחזיק מפתחות של גיבור-על עשוי לרמוז על אדם עם צד שובב או נוסטלגי לילדות, ואילו מחזיק בצורת לוגו של חברת הייטק יכול לסמן גאווה מקצועית. אפילו הבחירה להחזיק את המפתחות בתיק לעומת להצמידם לחגורה למשל, יכולה לשקף נוחות מול הצגתיות. כך, דבר יומיומי ושגרתי כמפתחות מספר סיפור על התפקידים, הזהויות וההעדפות שלנו.

תיק "עמוס " מול תיק מינימליסטי: לא רק הפריטים עצמם, אלא גם אופן הנשיאה שלהם, יכולים לאותת על אישיות. אם אדם מסתובב עם תיק גדול ומלא בהמון חפצים – מכבל מטען ועד מטרייה, מתרופה לכאב ראש ועד מחט וחוט – ניתן לשער שהוא בעל נטייה דאגנית או פרפקציוניסטית שרוצה להיות מוכן לכל מצב. ייתכן שהוא פחות יודע לסנן מה באמת נחוץ לו, או שפשוט אורח חייו דורש ממנו לתמרן בין הרבה פעילויות ביום אחד ולכן עליו לסחוב "את כל הבית" על הגב. לעומת זאת, מי שמתהלך עם תיק קטן ומספר פריטים חיוניים בלבד (טלפון, ארנק, מפתחות וזהו) משדר מינימליזם וייתכן שמעיד על ספונטניות וזרימה – פחות דאגות "מה יקרה אם". רמת הסדר או הבלאגן בתוך התיק גם היא מדברת: תיק מבולגן, שבו מעורבבים מטבעות, עטים, קבלות מקומטות וסוכריות חופשיות, עשוי להעיד על אדם פחות מאורגן או אחד שחי בקצב מהיר בלי זמן לסידור (אולי טיפוס יצירתי או פשוט עסוק מאוד). לעומתו, תיק שמסודר כמו קלסר, עם תאים ייעודיים לכל דבר וקופסאות קטנות לארגון – משקף מצפוניות וסדר קפדני. מחקרי אישיות אכן מצאו קשר בין סדר וארגון בחפצים לבין תכונת המצפוניות: אנשים מסודרים נוטים לשמור על אחידות וסדר גם בסביבתם וגם באוסף הפריטים שלהם.

כמובן, יש לסייג שלא כל פריט בודד יכול לשרטט דיוקן מלא של האישיות. בני אדם מורכבים יותר מכל חפץ יחיד, ויש גם הבדלים תרבותיים ונסיבתיים (לעיתים חפץ נמצא בתיק פשוט כי מישהו אחר ביקש שנחזיק לו אותו זמנית, למשל). עם זאת, כאשר מסתכלים על התמונה השלמה של תכולת התיק והרגלי הנשיאה לאורך זמן, מתחילים להתגלות דפוסים שיש להם משמעות פסיכולוגית. בדיוק כפי שמחקרים הראו שאנשים יכולים לנחש במידה לא רעה מאפייני אישיות מתוך התבוננות בחדר שינה של זר או בשולחן העבודה ,סביר להניח שגם מבט חטוף לתוך תיק היד של מישהו יספק "רמזי אופי" שימושיים. באופן די מדהים, אנו משאירים עקבות של עצמנו בכל מקום – גם בדברים הכי יומיומיים שאנו סוחבים.

קשר רגשי והרגלים: כשהחפץ פוגש את הזהות

מדוע בכלל לחפצים דוממים יש כוח לגלות משהו על נפש חיה? התשובה טמונה בקשר ההדוק שבין אנשים לחפצים שלהם. חפצים אינם "רק חפצים" – רבים מהם טעונים ברגש, במשמעות ובזיכרונות. פסיכולוגית, אנו נוטים להשתמש בחפצים כדי למלא צרכים שונים של האישיות: לצורך וויסות רגשי, לצורך ביטוי ערכים ולצורך תחושת שליטה. למשל, אדם הנושא בתיקו חפץ מרגיע – זה יכול להיות צעצוע קטן נגד סטרס, אבן חלקה שאפשר למשש ברגעי לחץ, או אפילו האזניות לשמיעת מוזיקה מרגיעה – משתמש בחפצים כדי לווסת את מצב רוחו ולשמור על איזון נפשי במהלך היום. אחר מקפיד להחזיק בקבוק מים רב-פעמי לכל מקום – דבר המעיד לא רק על דאגה לבריאותו, אלא אולי גם על ערך סביבתי שהוא רוצה לקדם (בקבוק רב-פעמי כהצהרה "אני מודע לאקולוגיה"). חפצים רבים בתיק משקפים גם הרגלים מושרשים: מי שמוצא קבלה של בית קפה בתיקו בכל יום אולי מבקר שם דרך קבע כחלק משגרת הבוקר, ומי שתמיד יש בתיקה צעצוע קטן יתכן שהוא הורה שמוכן לשעשע את ילדו בכל רגע. במילים אחרות, החפצים מתחברים להרגלים, וההרגלים – לאורח החיים ולדפוסי האישיות. מעניין לגלות שהקשר לחפצים מתחיל כבר בילדות. ילדים נקשרים לשמיכה או דובי, "חפץ מעבר" שנותן להם ביטחון רגשי. גם כמבוגרים, רבים מאיתנו שומרים גרסה מעודנת של זה – אולי לא נסחוב שמיכי לתוך המשרד, אבל נרגיש עירומים וחסרי ביטחון בלי הטלפון ביד, או נתעקש לקחת אתנו את העט ה"טוב והמוכר" לפגישה חשובה. החפצים מעניקים לנו תחושת המשכיות: כשהם איתנו, אנחנו מרגישים יותר "בבית" בכל מקום. לכן, אין זה מפתיע שאנשים עם ערך חזק של משפחתיות ישמרו תמונות של הילדים בארנק, ואנשים עם נטייה לחרדה יחזיקו חפצים מרגיעים או כאלו שמגנים מפני תרחישים (כמו ערכת עזרה ראשונה קטנה לכל מקרה). אנחנו שואבים ביטחון מחפצים כי באופן סמלי הם מרחיבים את תחושת העצמי שלנו . למעשה, מחקרים עדכניים בפסיכולוגיה חברתית מצביעים על כך שכאשר תחושת השייכות או הביטחון העצמי שלנו מתערערת, אנחנו עשויים להגביר את ההיקשרות לחפצים שלנו כחיפוי רגשי, החפץ הופך מעין "חבר" או "שומר ראש" פסיכולוגי.

לספר סיפור דרך חפצים

הארנק והתיק שאנו סוחבים יום יום עשויים להיראות לנו כדבר שגרתי לחלוטין, אך הם מלאים ברמזים על חיינו הפנימיים. באמצעות מושגים כמו "הצהרות זהות" ו"שרידי התנהגות" ראינו איך פריטים נבחרים בתיק משמשים כשלטי פרסום אישיים המצהירים על הערכים והטעם שלנו, בעוד שאחרים הם עקבות עקיפות של ההרגלים, התחביבים והדאגות שמלווים אותנו. החפצים הניידים משתלבים לתוך הפסיפס הרחב יותר של הזהות ואורח החיים: הם גם משקפים את מי שאנחנו, וגם לעיתים מעצבים אותנו (שכן הבחירות שאנו עושים – מה לשים בתיק – משפיעות על ההתנהגות בהמשך היום). חשוב לזכור שכל אדם הוא יותר מסך חפציו, ויש פריטים בתיק שהם אקראיים או זמניים. אך באופן מצטבר, התכולה הקטנה שאנחנו אוספים סביבנו מדי יום מספרת סיפור – סיפור על הרגלים, על שאיפות, על חששות, ועל הדברים שמייחדים אותנו. בפעם הבאה שאתם מניחים את התיק על השולחן ופורקים מתוכו את תכולתו בערב, הביטו בפריטים הקטנים הללו ונסו לשאול את עצמכם: מה הם אומרים עלי? ייתכן שתגלו שכבר מזמן אתם מכירים את עצמכם די טוב דרך החפצים שצברתם – הם כבר מספרים את הסיפור שלכם. ואם תציצו בתיקו של אדם אחר (ברשותו, כמובן), זכרו שנמצא שם יותר מחפץ אקראי – יש שם אדם שלם עם אישיות שניבטת בין השורות, או ליתר דיוק, בין החפצים. החפצים היומיומיים אולי אינם מדברים, אך עבור מי שיודע להקשיב, הם לוחשים לא מעט סודות על בעליהם.

מקורות

Gosling, S. D., Ko, S. J., Mannarelli, T., & Morris, M. E. (2002). A Room with a Cue: Personality Judgments Based on Offices and Bedrooms. Journal of Personality and Social Psychology, 82(3), 379–398.

Burroughs, W. J., Drews, D. R., & Hallman, W. K. (1991). Predicting personality from personal possessions: A self-presentational analysis. Journal of Social Behavior and Personality, 6(6), 147–163.

Beer, A. (2022). If These Walls Could Talk: What you say about your stuff, and what it says about you. Psychology Today, Aug 24, 2022

Russo, F. (2018). Our Stuff, Ourselves. Scientific American, 318(5), 66

scientificamerican.com

. (Explores emotional attachment to belongings and the concept of objects as extensions of self.)

Mrie, L. (2015). Photos: What the contents of Americans’ bags reveal about them. Quartz, Jan 6, 2015