המנטורים, המטפלים הרוחניים והגורואים ברשת: ניתוח טיפוסי אישיות מעמיק
- Shira Therapy
- 1 באפר׳
- זמן קריאה 25 דקות
התופעה הדיגיטלית והגורמים לעלייתה
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מתרחבת ברחבי הרשתות החברתיות: צמיחה מסחררת של מנטורים, "מאמנים" אישיים, גורואים רוחניים ודמויות נוספות המציעות הדרכה, השראה ולעיתים גם טיפול – הכול באופן מקוון. דמויות אלה צוברות עוקבים רבים, מקיימות סדנאות בזום, מוכרות קורסים ומייצרות תוכן יומי המבטיח שיפור עצמי, העצמה אישית, הגשמת יעדים וריפוי רגשי. כך, במרחב הדיגיטלי, נוצרה זירה חדשה של מנהיגות אישית בלתי פורמלית, לעיתים ללא הסמכה מקצועית, אך עם כריזמה ותעוזה עסקית.
התופעה אינה מקרית, והיא משקפת מגמות חברתיות ופסיכולוגיות עמוקות. מבחינה תרבותית, אנו חיים בעידן של אינדיבידואליזם והאדרת ה"Self made man/woman", בו גובר הלחץ להיות אחראי בלעדית להצלחה האישית. במקביל, מקורות התמיכה החברתיים המסורתיים נחלשו – משפחות וקהילות כבר אינן מספקות תמיד את הרשת הבטוחה שהיו בעבר
. הדבר בולט במיוחד בעידן שלאחר מגפת הקורונה: "מגפת הבדידות" המודרנית החריפה, ורבים מרגישים חסרי עוגן חברתי או רגשי
. לתוך החלל הזה נכנסים המנטורים והגורואים, המציעים עצמם כתחליף ל"חבר" או ל"מורה דרך" בתשלום, כאשר אפילו חברות סטארט-אפ החלו למסד מפגשי "התחברות" מודרכים בתשלום כדי לענות על הצורך בחיבור אנושי
Purser, 2023)
פן נוסף הוא שהביקוש לעזרה רגשית ונפשית רק הולך וגובר, אך מערכת בריאות הנפש הקונבנציונלית מתקשה לעמוד בעומס. כך נוצר "שוק פרוץ" בו כל אדם עם מספיק ביטחון עצמי וכריזמה יכול להציע שירותי הכוונה או "טיפול" ללא פיקוח
. למעשה, תעשיית האימון האישי (Life Coaching) הגלובלית מוערכת כבר בכ-3 מיליארד דולר בשנה
Purser, 2023)
, בעוד שאיש אינו מפקח על תכניה או הכשרת העוסקים בה. דוגמה בולטת היא תחום האימון לחיים (life coaching) – תעשייה ללא רגולציה, בה כל אחד ואחת יכולים להכריז עצמם כ"מאמן" ולהתחיל לייעץ לאחרים
. בתקופת הסגרים למשל, דווח על זינוק חד בהצטרפות לתוכניות הכשרת מאמנים ועל גידול של מאות אחוזים בהיקף הפעילות העסקית של בתי ספר לאימון
Monroe, 2021)
. רבים ניצלו את הזמן בבית כדי "להמציא את עצמם מחדש" כמאמנים, בעוד אנשים תחת מצוקה וחוסר ודאות פנו לזרועותיהם בחיפוש אחר מוצא. התוצאה היא מעין "מערב פרוע" של הדרכה וייעוץ ברשת, עם הבטחות גדולות – ופיקוח מועט.
מה מניע אנשים אלה לתפוס עמדת "גורו" מקוון? אילו סוגי דמויות נוכל לזהות בתוך המגוון הרחב של מנטורים ברשת? ומה גורם לכל כך הרבה אנשים להימשך אליהם, לעיתים עד לכדי תלות של ממש? במאמר זה ננתח את התופעה לעומקה בשפה בהירה ונגישה, תוך הישענות על תיאוריות פסיכולוגיות מוכרות (כגון שלבי ההתפתחות של אריק אריקסון, תאוריית ההתקשרות של בולבי וממשיכיו, ומודלים של דפוסי תקשורת), לצד ממצאים אמפיריים עדכניים.
נתחיל בהבחנה בין סוגים שונים של "גורואים" מודרניים בעולם הדיגיטלי, ונפרט את המאפיינים הייחודיים לכל סוג. לאחר מכן נעמיק במנגנונים הפסיכולוגיים המניעים את הדמויות הללו – וגם את קהלם – לרבות מנגנוני הגנה ודיסוננס קוגניטיבי המאפשרים לתופעה להשתמר. לבסוף נדון בסיבות המשיכה של הקהל הרחב אחר דמויות אלו, ונסיים במסר ביקורתי-אמפתי עם המלצות לפתח חשיבה ביקורתית והבנה עמוקה יותר של התופעה.
סוגי הדמויות המנחות ברשת החברתית
ניתן לחלק באופן גס את דמויות המנטורים/גורואים ברשת לכמה קטגוריות עיקריות, אם כי לעיתים יש חפיפה ביניהן. להלן הסוגים המרכזיים:
מנטורים עסקיים ויזמיים – "מאמנים" להצלחה כלכלית, קריירה ועסקים.
"מטפלים" רגשיים ללא הכשרה – יועצי התפתחות אישית ורגשית, ללא רקע אקדמי או רישיון מקצועי.
מובילי רוחניות, תודעה והתעוררות – גורואים בנושאי רוח, מודעות עצמית, ניו-אייג' ואמונה אלטרנטיבית.
משפיענים שיווקיים והשראתיים – אינפלואנסרים של מוטיבציה והשראה, המשווקים אורח חיים אידיאלי ותדמית הצלחה.
סוגים נוספים – דמויות נוספות הנופלות בין הקטגוריות, כגון מאמני זוגיות וגורואי בריאות הוליסטית, שבהתאם להקשר יכולים להשתייך לקבוצה הרגשית, הרוחנית או השיווקית.
מנטור עסקי ויזם מצליח (Self-Proclaimed Business Guru)
מאפיינים כלליים: המנטור העסקי מציג את עצמו כדמות שהגיעה לפסגת ההצלחה היזמית, וכעת חפצה "להחזיר לקהילה" על ידי לימוד אחרים כיצד להתעשר ולהצליח. דמות כזו מרבה להתהדר בסמלי סטטוס חומריים – תמונות עם רכבי יוקרה, אחוזות, טיסות במחלקה ראשונה – כסוג של "הוכחה חברתית" ליכולת שלה להוביל גם אחרים לשפע
. השיווק שלה אגרסיבי ומפתה: הבטחות ל"חופש כלכלי", "הכנסה פאסיבית" ו"סוד ההצלחה" מוצגות באופן חד ומשכנע
. פעמים רבות ישנו סיפור אישי סוחף על "איך הפכתי ממיואש וחסר כל למיליונר בגיל צעיר", תוך יצירת הזדהות עם הקהל מצד אחד וסטטוס של מומחה בלתי מעורער מצד שני.
שפה אופיינית: למנטורים העסקיים יש שפה ייחודית, המשלבת מונחי מוטיבציה עסקית עם סלוגנים קליטים. למשל: "תחשוב בגדול!", "לנצח את הפחד מכישלון", "מיינדסט של מיליונר", "לקחת שליטה על הגורל הכלכלי שלך". הם נוהגים להשתמש במונחים באנגלית עסקית (כגון hustle, mindset, coaching) ולהרבות במספרים ויעדים ("להכפיל את ההכנסה בשנה", "10K בחודש מהאינטרנט"). חלקם עושים שימוש בסטטיסטיקות מרשימות או בעדויות ("עדויות" של לקוחות מצליחים) כדי לבסס אמינות. עם זאת, לא פעם מתגלה שהתוכן בפועל דל למדי: הבטחות גדולות וכותרות נוצצות מכסות על עצות ממוחזרות וגנריות למדי
Will, 2022
. השפה ישירה, לעיתים תוקפנית, ודוחפת את הקורא "להתעורר" ו"לעשות מעשה עכשיו" – סגנון המזכיר תקשורת אגרסיבית/תקיפה יותר מאשר תקשורת אמפתית.
התנהלות מול הקהל: המנטור העסקי לרוב מציב את עצמו בעמדת סמכות ויודע-כול מול עוקביו. השידורים החיים, הוובינרים והפוסטים שלו מלמדים את ה"סודות" שישנו את חיי הצופים. הוא מעודד את הקהל לשאוף גבוה ולא להתפשר, אך גם מרבה להציע קורסים וסדנאות בתשלום גבוה ככרטיס כניסה לעולם ההצלחה. תופעה נפוצה היא "משפכי שיווק" – סמינרים בחינם שמהם דוחפים את המשתתפים לקנות תוכנית יקרה יותר, וכן הלאה. מבנה התקשורת חד-צדדי: הגורו משדר ביטחון מוחלט בדרכו, ולעוקבים נותר רק להקשיב, ללמוד – ולשלם. לעיתים, הנוכחות התקשורתית של דמויות אלו מציגה מידה של ראוותנות וכריזמה תוקפנית: הם אסרטיביים ואף אגרסיביים בתקשורת שלהם, לא מהססים להתמודד עם סקפטים באמצעות זלזול או התרסה ("מי שלא מוכן להשקיע בעצמו – שלא יתפלא שהוא נכשל").
הצורך הפסיכולוגי שמניע את הדמות: מה גורם לאדם להפוך ל"גורו" עסקי? ברובד הגלוי, כמובן, יש מוטיבציה כלכלית – הרווח העצמי ממכירת קורסים או ייעוץ. אך מבט פסיכולוגי עשוי לחשוף צרכים עמוקים יותר. ייתכן שמנטורים עסקיים מונעים על-ידי צורך בהערכה עצמית גבוהובאישור חיצוני תמידי (כפיצוי על רגשי נחיתות או כישלונות עבר). תיאוריה אחת שופכת אור על כך היא מושג ה"פיצוי היתר": אדם שחש חוסר ביטחון בתחום מסוים עשוי לפתח שאיפה לסופר-מומחיות ושליטה דווקא בו, כדי לחפות על חוסר הביטחון
. למשל, אדם שחווה בעבר כישלון עסקי מכאיב עלול "להמציא עצמו מחדש" כמומחה לכללי ההצלחה, ובכך לתקן בדמיונו את הכישלון הקודם. מנגנון זה מתואר בפסיכולוגיה כהגנה נרקיסיסטית – חתירה לכוח, דומיננטיות ועליונות כדי להימנע מתחושות חולשה
. במונחי אריקסון, אפשר לראות זאת כניסיון לא מוצלח לפתור את משבר החריצות מול נחיתות (Industry vs. Inferiority) בילדות: במקום לפתח יכולת אמיתית תוך קבלת המגבלות, אותו אדם "תקוע" בתחושת נחיתות ומנסה לפצות עליה דרך הפגנת-יתר של הצלחה.
בנוסף, התנהגות המנטור העסקי יכולה לשקף סגנון התקשרות לא בטוח. מחקרים מראים שמנהיגים עם סגנון התקשרות חרדתי נוטים דווקא למניעים אגואיסטיים יותר בהובלתם
Davidivitz et al., 2007)
. ניתן לשער שמי שנואש לאישור ואהבה (דפוס חרדתי) יימשך לתפקיד שבו הוא עומד במרכז ההערצה. לעומת זאת, סגנון התקשרות נמנע עשוי להופיע אצל מנטורים שדוגלים בעצמאות קיצונית ודוחים תלות – והם מטיפים לאחרים "סמכו רק על עצמכם", אולי בהשפעת חוויות של חוסר אמון בסיסי באחרים. כך או כך, המנטור העסקי זקוק לקהלו לא רק כלקוחות, אלא גם כמקור למילוי צרכים נפשיים: תחושת משמעות, ערך עצמי וייחודיות.
"מטפל" רגשי ללא הכשרה מקצועית (Unlicensed Emotional Healer)
מאפיינים כלליים: קבוצה זו כוללת מאמני חיים, יועצי נפש, מנחי NLP, מתקשרים רוחניים, מאמני זוגיות ודומיהם – אנשים המספקים לכאורהשירות דמוי-טיפול פסיכולוגי או ייעוץ רגשי, בלי שהוסמכו כמטפלים מקצועיים. רבים מהם מדגישים שהם "לא פסיכולוגים" אלא מציעים גישה אלטרנטיבית, "מעשית" ו"מעוגנת בחיים". חלקם אף מסתייגים במוצהר מהמערכת הטיפולית הממסדית, בטענה שטיפול קונבנציונלי איטי או מוגבל מדי. הם מציעים כלים להתמודדות רגשית, שחרור מטראומות, שיפור מערכות יחסים וכדומה, ומרבים להשתמש בז'רגון פסיכולוגי פופולרי: "פצעי ילדות", "העצמי האותנטי", "חרדת נטישה", "אהבה עצמית". לעיתים קרובות גישתם היא אקלקטית – תערובת של פסיכולוגיית self-help, רוחניות ניו-אייג'ית וטכניקות גוף-נפש.
שפה אופיינית: השפה של "המטפל" הבלתי-מוסמך רוויה במונחי רגש ורוח. ביטויים כמו "לרפא את הילד הפנימי", "לשחרר אנרגיה תקועה", "למשוך שפע באמצעות תדר גבוה" שכיחים בארסנל שלהם. מצד אחד, אוצר המילים נותן תחושה מקצועית-למחצה – שימוש במושגים מפסיכולוגיה פופולרית (חרדה, הדחקה, התקשרות, גבולות, מיניות מקודשת, וכו'). מצד שני, אין הקפדה על דיוק מדעי, ולעיתים קרובות נוצר בלבול בין מונחים תקפים לבין רעיונות פסאודו-מדעיים. למשל, לערבב בין attachment theory (תיאוריית ההתקשרות) של בולבי לבין מושגי "היקשרות רוחנית" מעולמות ניו-אייג'. השפה היא אמפתית ומנחמת בדרך-כלל, בנימה חיובית ואופטימית: הדמות מציגה את עצמה כמי שעברה מסע אישי קשה ו"יש לה לב ענק" לרפא ולעזור לאחרים. היא תאמר למטופליה משפטים כמו "אני רואה אותך", "מכיר את הכאב שלך", "זה בסדר להרגיש, בוא/י נרפא את זה יחד". בכך נוצר סגנון תקשורת כמעט טיפולי – חם, אישי, עוטף – הגורם לעוקבים לחוש שמישהו באמת מבין אותם (להבדיל מתקשרות שיווקית קרה). למעשה, הדמויות הללו לעיתים מאמצות את הז'רגון והסגנון של מטפל מוסמך, באופן שמטשטש עבור הקהל את הגבולות.
התנהלות מול הקהל: "המטפלים" ללא הכשרה נוטים לטשטש היררכיות בינם לבין עוקביהם. הם מציגים עצמם כ"מי שעבר אותו תהליך" ולא כיודעי-כל מרוחקים. רבים משתמשים בפלטפורמות כמו אינסטגרם או פייסבוק כדי לשתף וידויים אישיים או פוסטים חושפניים רגשית ("גם אני סבלתי מחרדת נטישה..."), מה שיוצר קירבה פסאודית עם הקהל. תחושה זו מכונה בספרות "קשר פארא-חברתי" – העוקבים מרגישים קרובים ואינטימיים עם הדמות, למרות שהקשר חד-צדדי
Monroe, 2021)
. דמות כזו עשויה לענות בתגובות באופן אישי, לקרוא למשתתפים בשמות פרטיים במפגשי לייב, ולשדר "אני כאן איתכם בגובה העיניים". בכך היא מטפחת הזדהות ואמון – נכס קריטי, שהרי אין לה תואר רשמי לתלות עליו את האמון. לעיתים הקהילה סביב הדמות הופכת לקבוצת תמיכה כשלעצמה, בה אנשים משתפים קשיים והדמות המובילה (או עוזריה) מעניקים משוב מנחם בפומבי. לצד זאת, כמובן, מתקיימים גם שירותים בתשלום: פגישות אחד-על-אחד (שעלותן עשויה להיות דומה לעלות טיפול רגיל למרות היעדר ההכשרה), סדנאות עומק, ריטריטים רוחניים וכדומה. מכיוון שאין פיקוח אתי, עלולות לקרות הפרות גבולות מקצועיים – למשל עודפות חשיפה אישית של ה"מטפל" לגבי חייו, או יצירת תלות חזקה מדי של המטופלים בו ללא הפניה לעזרה מקצועית כשצריך.
הצורך הפסיכולוגי שמניע את הדמות: עבור רבים מהעוסקים בכך, המניע להתחיל לייעץ לאחרים נובע מחוויה אישית. ייתכן שעברו טראומה או משבר והצליחו לצמוח מתוכם בעזרת כלים אלטרנטיביים – כעת הם חשים שליחות להפיץ את הידע הזה. זהו מניע לגיטימי וחיובי כשלעצמו (דומה למושג Generativity אצל אריקסון – הרצון לתרום לאחרים ולדור הבא). ואולם, לעיתים קיימים גם מניעים לא מודעים: למשל, צורך חבוי להיות נחוץ. אדם שגדל בהתקשרות חרדה-אמביוולנטית (Attachment anxious) עשוי לפתח דפוס יחסים שבו הוא המטפל, המציל, ה"מרצה" – כי כך הוא מבטיח שאחרים לא יעזבו אותו. בהנחיית אחרים ותמיכה בהם, הוא זוכה לאהבה והכרה שהוא כה צמא להם. במושגים של אריקסון, יתכן שזה ניסיון לפתור קונפליקט של אינטימיות מול בידוד – חשש מבדידות מביא אותו להיטמע בתפקיד המטפל כלפי רבים, במקום לפתח מספר מצומצם של קשרים הדדיים שוויוניים. דחף נוסף עשוי להיות מה שקרוי "תסביך המושיע": צורך לראות את עצמו כמציל אחרים כדי להרגיש בעל ערך. כאן עלולה להופיע אידיאליזציה עצמית – הדמות משוכנעת (ולעיתים משכנעת גם את מטופליה) שיש לה כוחות ריפוי יוצאי דופן או הבנה עמוקה יותר משל "סתם מטפל עם תואר". מנגנוני הגנה כמו הכחשה והדחקה עשויים לפעול: ההתמקדות באחרים "מסיחה" את תשומת הלב מבעיותיו הלא-פתורות של המדריך עצמו. חשוב לזכור שחלק מהאנשים האלה כנים מאוד בכוונותיהם ואכן עוזרים לאנשים; אך אחרים עלולים להפעיל מניפולציות רגשיות (שלא במודע) כדי לשמר את מעמדם. לדוגמה, אם "מטופל" מראה סימני עצמאות או רצון להפסיק, ה"יועץ" עלול – מתוך חרדת נטישה – לגרום לו להרגיש שהוא עדיין לא "פתר הכול" ושכדאי להמשיך עוד.
מוביל רוחניות, תודעה והתעוררות (Spiritual Guru of the Digital Age)
מאפיינים כלליים: זוהי הדמות המציגה את עצמה כישות רוחנית שהתעוררה או כ"מורה דרך" בדרך להארה. היא עוסקת בנושאים של משמעות החיים, מודעות רוחנית, חיבור ליקום, אנרגיות, גלגולי נשמות, חוקים רוחניים (כגון חוק המשיכה) ועוד. לעיתים דמות כזו תהווה סביבת גרעין של קהילה כמעט דתית – חסידיה רואים בה מורה, שאמן או אפילו משיח מודרני. בניגוד למנטורים העסקיים, כאן הדגש הוא פחות על הישגים חומריים, ויותר על אושר פנימי, שלווה וטרנספורמציה תודעתית. עם זאת, לא פעם גבולות התחום נפרצים וה"גוּרוּ" הרוחני עשוי גם לייעץ בתחומי חיים פרקטיים (מערכות יחסים, בריאות) מתוך השקפתו. רבים ממובילי הרוחניות מציעים שילוב של פילוסופיה אישית, ידע ממסורות מזרחיות, וקורטוב של מדע פופולרי – למשל לדבר על "רטטים קוונטיים" בהקשר של מדיטציה. הם נוטים להעמיד פנים של צניעות ("אני רק כלי שמעביר ידע"), אך בפועל מעמדם בעיני קהילתם הוא של סמכות רוחנית עליונה.
שפה אופיינית: השפה של גורו רוחני אופייני מלאת דימויים מיסטיים ומונחים רוחניים. משפטים כמו "לעלות לתדר חדש", "לנשום אל תוך הכאב ולשחרר אותו ליקום", "אתה יוצר את המציאות שלך", "להתעורר מחלום האשליה" – כל אלה שכיחים. לרוב סגנון הדיבור רגוע, מהורהר ואיטי, מעין הטפת זן, המלווה בהבעות פנים שלוות. הטון עשוי להיות דידקטי-אבהי: הגורו מדבר כמי שחולק חוכמה עמוקה עם תלמידיו היקרים. לעיתים יש שימוש בכתבי קודש או ציטוטי מורים גדולים (בודהה, לאו טסה, וכד'), לצד מטבעות לשון שהדמות טבעה בעצמה. חלק ממובילי הרוחניות אף פיתחו מילון מושגים פנימי לתורתם, המייצר בידול מהשפה היומיומית ותחושת "כניסה לעולם אחר" עבור מי שעוקב אחריהם. במובן זה, השפה משמשת גם ליצירת גבולות קבוצה: מי שמבין את הז'רגון – שייך, "נאור"; מי שמבחוץ – לא יבין או ילעג. יחד עם זאת, רבים מהם משלבים גם נימה אמפתית ומכילה (בדומה למטפלים הרגשיים) ויוצרים למאזיניהם תחושה של תקווה ומשמעות: שהסבל שלהם הוא לא לשווא אלא חלק מתהליך התפתחות גבוהה יותר, ושהם חלק ממשפחה רוחנית.
התנהלות מול הקהל: הגורו הרוחני המקוון מתנהל באופן המזכיר מנהיג כת (גם אם לא כל קבוצה רוחנית היא בהכרח כת). סביב הדמות נוצר גרעין של מאמינים הדוקים, המפיצים את תורתו ברשתות, מגנים עליו מביקורת ומתרגמים את דבריו לכדי אורח חיים. פעמים רבות, העוקבים מכנים אותו/ה בתארים כמו "מורה יקר", "מוארת", "אחד מהגדולים". הדינמיקה מול הקהל היא של הערצה והסכמה כמעט מוחלטת – העוקבים מבקשים הדרכה והגורו מספק. ערוצי התקשורת יכולים להיות לייבים של שאלות-תשובות (כמו רב שמשיב לתלמידיו), סדנאות עומק מדיטטיביות, כנסים, ולעיתים גם מפגשים פיזיים (ריטריטים רוחניים, מעגלי מדיטציה). במפגשים קבוצתיים ישנו אלמנט קהילתי מגבש: שירה, מנטרות, טקסים מודרניים (כגון "טקס קקאו" או נשימה מעגלית). הגורו מצדו מגלם לרוב צניעות מדומה – למשל, ירבה להגיד שהוא גם תלמיד של החיים, שאסור להעריץ אותו אלא רק את הידע; אך התנהגותו בפועל עשויה לשדר עליונות (למשל לתבוע צייתנות מלאה בהנחיותיו הרוחניות). חלק מהמנהיגים הרוחניים הללו גולשים לניצול – בין אם כלכלי, מיני או פסיכולוגי – של חסידיהם, מתוך תחושת זכאות ונרקיסיזם רוחני שפותחה. אך גם אלו שאינם מנצלים ביודעין, נהנים במובהק מהסגידה ומהכוח שבמעמד. הם מתקשרים חד-ערכית: אינם פתוחים לביקורת או ערעור, כי מבחינתם הידע הגבוה אצלם. אם מישהו מערער, ייתכן שיוקע כ"לא מפותח רוחנית" או כעודנו תחת השפעת ה"אגו" שלו. היחסים כאן הם כמעט הוריים-ילדיים: הגורו = הורה מיטיב יודע-כל; הקהל = ילדים הצמאים להכוונה וביטחון, המכירים בעליונות האב/האם הרוחני.
הצורך הפסיכולוגי שמניע את הדמות: דמויות אלה מונעות פעמים רבות על-ידי צורך עמוק במשמעות וזהות. בהרבה מקרים, הגורו הרוחני בעצמו עבר תקופה של בלבול, ייאוש או חיפוש משמעות, עד שמצא "תשובה" – חוויה מכוננת (התגלות רוחנית, לימוד ממורה דגול, התמודדות עם מוות/מחלה) שנתנה טעם חדש לחייו. פתרון המשבר האישי דרך אימוץ זהות של "נאור" סיפק מענה לקונפליקט של זהות לעומת בלבול (Identity vs. Role Confusion) – הזהות כעת מוצקה: אני המורה הרוחני, יודע את האמת. אך אם הזהות הזו נבנתה על בסיס רעוע (למשל, אדם צעיר שחווה הארה רגעית ומיד קפץ לתפקיד גורו מבלי לעבד לעומק), היא עלולה להיות מעין מסיכה הגנתית. באופן לא מודע, ייתכן שהגורו הרוחני מתקשה לשאת את חלקי העצמי החלשים והארציים, ולכן מזדהה באופן מלא עם דמות "האני העליון" – אותו "יודע-כל" מואר. זהו מנגנון הגנה של הזדהות עם דמות אידיאלית: במקום להכיר בכך שאני בן אנוש מוגבל, אני משכנע את עצמי שאני כבר כמעט על-אנושי (רק "האגו" הישן שלי היה מוגבל, אבל אני התגברתי עליו). במקביל, תיתכן אידיאליזציה עצמית חזקה: הגורו מאמין בכנות שהוא שונה מההמון וקרוב לשלמות, ולכן נורמות רגילות לא חלות עליו. למשל, אם יעשה שגיאה או חטא, הוא יספר לעצמו סיפור שזה "מבחן לתלמידים" או חלק מה"ליּלה" (משחק קוסמי)
Taylor, 2020
. באופן זה הוא מתחמק מתחושת אשמה או כישלון. תאוריית ההתקשרות מספקת זווית מעניינת כאן: לפי בולבי וממשיכיו, בבגרות לא רק הורים יכולים לשמש דמויות התקשרות, אלא גם קבוצות ואידאולוגיות
. ייתכן שהגורו הרוחני עצמו חווה חסך בהתקשרות בטוחה בילדות, וכעת משתמש בקבוצה ובתפקיד המנהיג כתחליף חוויה מתקנת – הוא הופך להיות ה"הורה" הטוב שמעולם לא היה לו, עבור אחרים ועבור עצמו בו זמנית. דרך שליטה בקהילה אוהדת, הוא מקבל את הביטחון והקבלה ללא תנאי שחסרו בעבר. בנוסף, הרצון להרגיש "נצחי" ומשמעותי עשוי להיות מניע: תיאוריות ניהול אימה (Terror Management) מציעות שאנשים מחפשים להשתייך למשהו גדול מהם כדי להתגבר על פחד המוות
Hogg & Adelman, 2013)
. גורו רוחני, המעצב סביבו קהילה "שתישא את שמו" ותמשיך אולי אחריו, זוכה בתחושה של המשכיות מעבר לחייו – פתרון למשבר שלמות האני מול ייאוש (Integrity vs. Despair) לעת זקנה, שבו הפחד מחוסר משמעות מותמר בתחושת מורשת רוחנית.
משפיען שיווקי והשראתי (Motivational Influencer)
מאפיינים כלליים: סוג זה הוא מעין שילוב של שניים מהנ"ל, במינונים משתנים, ועם דגש על נראות מדיה. המשפיען ההשראתי הוא בראש ובראשונה כוכב רשת: הוא מפיק סרטונים מעוצבים, צילומים מקצועיים, פוסטים ויראליים – וכל אלה עטופים במסרי מוטיבציה והתפתחות עצמית. לעיתים מדובר בדמות צעירה וייצוגית מאוד, שהפכה פופולרית בטיקטוק, אינסטגרם או יוטיוב בזכות הכריזמה והאסתטיקה שלה, ורק לאחר שצברה עוקבים החלה לשלב תכנים "עמוקים" יותר. במקרים אחרים, אדם בעל מסר מתחיל לצבור עוקבים בזכות הדברים שהוא מלמד, ואז משכלל מאוד את הנראות והמיתוג שלו כדי להגדיל השפעה. כך או כך, המאפיין הבולט הוא השימוש במדיום הדיגיטלי כמנוף: הם מבינים את כוחו של מיתוג אישי ובניית סיפור ברשת, ומשקיעים בכך רבות. במובן מסוים, המשפיענים הללו הם "מיקרו-סלבריטאים" של עולם ההתפתחות האישית – שילוב של גורו ומפורסם.
שפה אופיינית: לרוב, המשפיען ההשראתי משתמש בשפה יותר קלילה ונגישה מהגורו הרוחני, אך בכל זאת מלאת סופרלטיבים חיוביים. בפוסטים שלו תמצאו ציטוטים מעוררי השראה ("אם אתה יכול לחלום את זה, אתה יכול לעשות את זה"), סיפורי הצלחה אישיים שמתארים עליות ומורדות (storytelling בגוף ראשון), והמון האשטגים בסגנון #השראה, #חשיבהחיובית, #הצלחה, #מודעות. הוא פונה אל הקהל בלשון חברית וצעירה, לפעמים עם הומור וממים טרנדיים, כדי לשמור על relatability. יחד עם זאת, המסר כמעט תמיד אופטימי, מחזק ונטול ציניות. הסגנון מזכיר "מאמן מעודד" – שילוב של תקשורת אסרטיבית חיובית (את/ה יכול/ה!) עם אווירה של חברות. במשפט אחד, זו השפה של פרסומת מעצימה שעברה להדרכת חיים: תמציתית, קליטה, משתפת רגש אך לא כבדה מדי.
התנהלות מול הקהל: המשפיען ההשראתי מקיים אינטראקציה מתמדת עם עוקביו. הוא שואל אותם שאלות בפוסטים ("מה החלום שלכם לשנה הקרובה? תגיבו לי!"), עושה משובי AMA (Ask Me Anything) בסטוריז, מגיב לתגובות נבחרות כדי לעודד דיון, ומייצר את התחושה שהוא חבר של הקהל שלו. המטרה היא בניית קהילת עוקבים פעילה ונאמנה – כלייקים, שיתופים וכמובן כלקוחות פוטנציאליים למוצרים הנלווים (ספר, קורס דיגיטלי, מרצ'נדייז עם אמרות השראה שלו וכד'). סגנון התקשורת כאן הוא דו-כיווני יותר יחסית לקטגוריות האחרות: המשפיען תלוי בפידבק הקהל כדי לתחזק את נראותו (אלגוריתם וכו'), ולכן מעודד שיח. עם זאת, חשוב לשים לב שהאינטראקציה עדיין מתרחשת במסגרת שהמשפיען מגדיר ובשליטה שלו – הפוסטים שלו, הערוץ שלו – מה שמשמר את המאזן שבו הוא המרכז. המשפיען לעיתים משתף ביומיום שלו (Vlog), מציג עצמו כאותנטי ("תראו, גם לי יש ימים קשים"), ובכך מעמיק את הקשר הפארא-חברתי עם הצופים – הם מרגישים חלק מחייו. הוא גם עשוי לבצע שיתופי פעולה עם משפיענים אחרים, לחזק את מעמדו כ"דמות ציבורית" ולעיתים להתארח בתקשורת מסורתית כנציג הדור החדש של ההשראה. כלומר, הוא נע על קו תפר בין סלבריטי למנטור.
הצורך הפסיכולוגי שמניע את הדמות: בעידן האינסטגרם, קל להיסחף אחר הפיתוי של תהילה וירטואלית. עבור חלק מהמשפיענים ההשראתיים, המניע ההתחלתי היה רצון פשוט בבמה ובתשומת לב – צורך אנושי במיוחד בעידן הנוכחי, שמגביר ערך של אישור חיצוני (לייקים, עוקבים). הצורך הזה עשוי לנבוע מסגנון התקשרות חרדתי, שבו הערך העצמי מותנה באישור תמידי מאחרים, או ממשבר זהות (אריקסון) שבו האדם לא בטוח מי הוא, ומעצב פרסונה ציבורית כדי לקבל הגדרה ברורה. אחרים מגיעים ממקום כן יותר של רצון להשפיע טוב – אולי חוו השראה ממנטור משלהם בילדות (מורה, מאמן ספורט) ומבקשים לשחזר את החוויה עבור אחרים. כך או כך, ברגע שהזהות "המשפיען" מתבססת, עלול להיווצר לולאת משוב של תלות: הדמות מקבלת חיזוקים משמעותיים דרך הכרה ציבורית, מה שמעמיק אצלה את ההשקעה בתפקיד. מנגנוני פיצוי יתר יכולים להופיע גם כאן: מי שברגיל הרגיש שקולו לא נספר או שהוא "עוד אחד מההמון", כעת מפצה דרך בניית קהל עוקבים המונים – "יש לי צבא שמקשיב לי, משמע אני שווה". אצל חלק מהמשפיענים אפשר לזהות נימות נרקיסיסטיות (למשל, צורך לדבר על עצמם ולהציג את חייהם היפים ללא הרף), שהן למעשה שריד של פגיעות: התדמית המושלמת מכסה על ספקות עצמיים. בנוסף, סגנון החיים של משפיען הוא תובעני – להיות כל הזמן אטרקטיבי, חיובי וזמין – מה שמייצר לחץ מתמיד "להיות על הגובה". אפשר לראות זאת כגרסה מודרנית של קונפליקט Industry vs. Inferiority: צורך להוכיח באופן יצרני מתמיד את הערך (פוסטים, סרטים, הישגים) כדי לא להרגיש נחיתות או חוסר מעש.
טבלה מסכמת: מאפיינים לפי סוג דמות
לאחר שהגדרנו כל סוג, הטבלה הבאה מסכמת בקצרה את המאפיינים המרכזיים של כל קטגוריה, במונחים של שפה, צרכים פנימיים, מנגנוני הגנה, סגנון תקשורת וקהל נמשך:
סוג הדמות | שפה אופיינית | צרכים פנימיים | מנגנוני הגנה בולטים | סגנון תקשורת | הקהל שנמשך |
מנטור עסקי | מונחי הצלחה וכסף: "מיינדסט של מיליונר", "חופש כלכלי"; סלוגנים נמרצים; הצגת נתונים (₪/$$, יעדים). | צורך בהערכה, סטטוס וכוח; לאשר ערך עצמי דרך הצלחה חיצונית; שייכות לקבוצת "מצליחנים". | פיצוי יתר על נחיתות (עליונות חומרית); אידיאליזציה עצמית כ"אלפא"; רציונליזציה של כישלונות (אשמת הלקוח). | אסרטיבי-אגרסיבי, חד-כיווני; שכנוע וכריזמה דומיננטית; פחות הקשבה, יותר הטפה. | יזמים צעירים, שואפי קידום וקריירה; אנשים בתחושת כישלון שמחפשים "מתכון" להצלחה. |
"מטפל" ללא הכשרה | שפת רגש וטיפול: "ילד פנימי", "טראומה", "לאהוב את עצמך"; שילוב מונחים מקצועיים בשפה יום-יומית פשוטה, חמה ומכילה. | צורך להיות נחוץ ואהוב; תיקון עצמי דרך הצלת אחרים; זהות כמטפל כשלעצמה נותנת משמעות וערך. | אידיאליזציה של תפקיד המרפא; הזדהות עם הדמות המטפלת כדי להדחיק בעיות אישיות; הכחשת גבולות (תחושת "אני וחברי המטופלים אחד"). | אמפתי, קשוב ואישי; יוצר אווירת קרבה (פארא-חברתית); פחות סמכותי, יותר "בגובה העיניים". | אנשים בכאב רגשי שמחפשים נחמה מהירה; כאלה שחוו אכזבה מטיפול רשמי/ממסדי; מחפשי צמיחה רוחנית-רגשית ללא סטיגמה. |
גורו רוחני | מונחי מודעות ואנרגיה: "התעוררות", "תדר", "יקום"; סגנון כתרתי, פילוסופי, לעיתים חידתי; פנייה בלשון מורה-תלמיד. | צורך במשמעות רוחנית ובזהות ייחודית (נאור/ת); רצון בכוח ושליטה "מוצדקים" מוסרית; חיפוש אהבה ללא תנאי מקהילה מעריצה. | הזדהות עם דמות כל-יודע (להדחיק חולשות אנושיות); אידיאליזציה עצמית כנעלה רוחנית; הכחשה של טעויות ע"י ייחוסן ל"תוכנית גבוהת-משמעות". | מטיף-מורה רגוע וסמכותי; חד-צדדי (תלמידים מקשיבים); שילוב של חום "הורי" עם דיסטנס מנהיגותי. | מחפשי דרך ומשמעות, במיוחד לאחר משברים; אנשים המרגישים אבודים בעולם חומרני; בעלי נטייה לתלות בסמכות רוחנית/אב רוחני. |
משפיען השראתי | מוטיבציוני וקליט: סיסמאות השראה, האשטגים, סיפורים אישיים קצרים; שפה צעירה, בגובה העיניים, לעיתים הומוריסטית אך תמיד חיובית. | צורך באישור (לייקים, תשומת לב); מימוש עצמי דרך השפעה ציבורית; שייכות (קהילת עוקבים); הגדרת זהות דרך "מותג אישי". | פיצוי יתר (פרסום עצמי מכסה על ספק עצמי); מעט נרקיסיזם (התמקדות בעצמי כמודל); הדחקת שליליות – הכחשה של רגשות קשים (תמיד "חיובי"). | אינטראקטיבי במדיה (עונה ומגיב, יוזם שיח); ורבליות מהירה, ויזואלית ומושכת; משלב אותנטיות מבוקרת עם תדמית זוהרת. | צעירים/ות המחוברים לרשתות, שוחרי השראה יומיומית; מי שרוצים מודל לחיקוי "נגיש"; קהל רחב מהציבור הכללי שמושפע מתוכן ויראלי. |
(יש לזכור שחלוקה זו סכמטית – דמויות רבות משלבות בין קטגוריות, וקהל היעד מגוון. הטבלה מדגישה מגמות טיפוסיות לכל קבוצה.)
מנגנוני הגנה ודיסוננס קוגניטיבי: כיצד נשמרת תחושת ה"גורו"?
לאורך הזמן, לא קל לדמות לשמר עמדה של מנטור יודע-כול או "גורו" מול אתגרי המציאות. כישלונות קורים, תחזיות לא מתממשות, ויש גם ביקורת חיצונית. אם כך, כיצד ייתכן שדמויות רבות ממשיכות בתפקידן במלוא הביטחון, לעיתים גם אחרי מעידות? כאן נכנסים לפעולה מספר מנגנוני הגנה נפשיים, הן אצל ה"גורו" עצמו והן אצל הקהל התומך, וכן התופעה הידועה של דיסוננס קוגניטיבי. ננתח כמה ממנגנונים אלו:
פיצוי יתר (Overcompensation): מנגנון שבו האדם, באופן לא מודע, מגזים בהתנהגות מפצה כדי לכסות על רגשות נחיתות או חולשה. הזכרנו זאת לגבי המנטור העסקי – מי שחש חסר ביטחון יהפוך מדי בטוח בעצמו כלפי חוץ. דוגמה: "גורו" שחווה כישלון חריף (לדוגמה, השקעה עסקית כושלת) עלול בתגובה להכפיל את מינון מסרי ההצלחה שלו ברשת – עוד פוסטים על כמה הוא מצליח ומאושר – כדי לעצמולהדחיק את תחושת הכישלון. בפסיכולוגיה אישיותית, תואר מצב בו שאיפה לעליונות וכוח נובעת מתחושת נחיתות סמויה
. במובן זה, דמויות המנהיגות עצמן "מטפלות" בעצמן דרך התפקיד: הן מדכאות ספקות עצמיים באמצעות הגזמה בכריזמה ובהתרברבות.
אידיאליזציה והדחקת כשלונות: דמות הגורו לעיתים קרובות מאדירה את עצמה בדמיונה (ובדמיון הקהל) לרמה אידיאלית. כדי לשמר אידיאל זה, היא פשוט מדחיקה או מפרשת מחדש כל מידע שסותר אותו. כך, למשל, אם "מטפל" אלטרנטיבי מקבל משוב שקליינטים שלו לא באמת השתפרו, הוא עשוי לשכנע את עצמו ש"זה חלק מתהליך הניקוי – בהתחלה נהיה יותר גרוע" או ש"הם לא יישמו נכון את העצות". הנטייה היא לזקוף הצלחות לזכותו (proof שהוא גאון) ולהסביר כישלונות ע"י גורמים חיצוניים או כשלים של אחרים. באופן דומה, גורו רוחני שנתפס בהתנהגות בלתי-מוסרית (נניח ניצול כספי של תלמידיו) יטען שאויש, הכסף עבור "מטרות רוחניות נסתרות" או יכחיש את הדברים כליל, כדי לא לפגוע בדימוי הקדוש שלו. במקרים קיצוניים, הגורו אף מאמין באמת ובתמים בהסברים הללו – כלומר, ההגנה כל כך חזקה, שהשקר הופך לאמת סובייקטיבית עבורו. זה קרוב למנגנון הכחשה – סירוב להכיר במציאות לא נעימה – המשולב עם רציונליזציה – מתן הסבר "הגיוני" לכישלון המסתיר את ההסבר האמיתי.
"הזדהות עם הדמות הכול-יודעת": מנגנון מתוחכם יותר, בו האדם מגלם דמות אידיאלית כדי לחוש מוגן. במקום להזדהות עם החלקים הפגיעים שבו, הוא מזדהה עם דמות סמכות מיטיבה כל-יכולה – כמו ילד שמעמיד פנים שהוא ההורה החזק כדי לא להרגיש קטן. במקרה של הגורואים, אפשר לראות זאת כמי שבעצם ממלאים תפקיד (role) שהם עצמם היו זקוקים לו. למשל, דמות שגדלה עם הורה בלתי צפוי ומאיים עשויה בילדותה לחלום על דמות אב חלופית, מיטיבה ומגוננת. בהיעדר אחת כזו, בבגרות היא הופכת להיות אותה דמות – "כל יכול" ויודע-כול – עבור אחרים. זו הזדהות עם אידיאל (הורה יודע-כול) במקום עם המציאות (אדם בוגר שעדיין לא יודע הכל). מנגנון זה יכול להסביר את הביטחון הבלתי-מעורער שחלק מהמנטורים מקרינים – ביטחון שנראה לעיתים לא תואם את הכישורים האובייקטיביים שלהם. ההזדהות המוחלטת עם התפקיד משמשת כמגן: אם אני הגורו, אינני צריך להתמודד עם היותי בן-אנוש מוגבל עם חששות.
דיסוננס קוגניטיבי ושימור האמונה: מושג הדיסוננס הקוגניטיבי (Festinger) מתייחס למתח הנפשי שנוצר כאשר אדם מחזיק בשני רעיונות סותרים, או כאשר המציאות סותרת אמונה חזקה שלו
. המתח הזה מניע את האדם לבצע שינויים קוגניטיביים כדי להפחית את אי-הנוחות – למשל, לשנות אמונה, או להוסיף הסבר חדש שישלים את הפער. במקרה של הגורואים ותומכיהם, דיסוננס נוצר למשל כאשר הגורו מטיף שיטה מובטחת ואז דבר-מה נכשל. כיצד תומכיו האדוקים נשארים נאמנים? לפי פסטינגר, הם ישנו את הפירוש לכישלון במקום את אמונתם. תופעה זו תועדה כבר בשנות ה-50, כאשר חברי כת שחזו סוף עולם שגוי לא נטשו את מנהיגתם, אלא הסבירו שהעובדה שהעולם לא נחרב היא בזכות אמונתם – ובמקום להתייאש, הם אף יצאו לגייס מאמינים חדשים!
Festinger, 1957) . באופן דומה, חסידי גורו רוחני יכולים לטעון שלא חלה ריפוי כי "לא האמנו מספיק", או שנטישת תלמידים היא "ניפוי רוחני של מי שאינו בשל". הדיסוננס – "המורה שאני מעריץ התגלה כשוגה/מזיק" – גדול וכואב מדי, אז הפתרון הפסיכולוגי הוא להכחיש את המסקנה(שהמורה לא מושלם) ולמצוא הסבר חלופי שמשמר את התפיסה החיובית. גם המנהיג עצמו משתמש בכך: הוא עשוי להצדיק כישלונות על-ידי כך ש"זה מבחן" או "חלק מהשיטה".
מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי מסייע להבין מקרים בהם אפילו עובדות קשות לא משכנעות את הגורו או את חסידיו לסטות מדרכם. ברגע שהשקעת בזהות או באמונה היא גבוהה, הנפש מגנה עליה בחירוף נפש, כדי לא לקרוס לתחושת טעות, בושה או אובדן דרך. כפי שתיאר סטיב טיילור, פסיכולוג, לגבי כתות וגורואים: תלמידים מסורים לא יאמינו לשום דבר שלילי על המנהיג, ואם יקרה אירוע לא מוסרי – "הם יסבירו זאת כ'משחק אלוהי' או מבחן"
. ממש כמו ילדים קטנים המעריצים הורה ולא מסוגלים לראות את פגמיו, התלמידים לא רוצים לאבד את דמות ההורה המושלמת, ולכן מגנים עליה תודעתית בכל מחיר
Taylor, 2020)
הכחשה והדחקה בקרב הקהל: ראוי לציין כי לא רק הגורו מגונן על תדמיתו; גם העוקבים עצמם מפעילים מנגנוני הגנה. מי שהשקיע נפשית (ולעתים כלכלית) בדמות, יתקשה להודות שטעה. לכן, הוא יעדיף להדחיק מידע שלילי (לא לקרוא כתבות תחקיר למשל), או להכחיש אותו ("התקשורת משקרת כי הם מפחדים ממנו"). נוסף על כך, יש מנגנון של השפעת העדפה: אנו נוטים לאהוב יותר מה שכבר בחרנו בו, פשוט כי בחרנו בו. כך, ככל שמישהו מעמיק בהשתייכות לקבוצת גורו, הוא משכנע את עצמו שזו קבוצה נהדרת כדי להצדיק את בחירתו.
לסיכום חלק זה, מנגנוני הגנה ודיסוננס קוגניטיבי פועלים יחד ליצירת מעין "בועה" פסיכולוגית שמגנה על דמות המנטור מפני קריסה. הבועה הזו מאפשרת גם לאנשים טובי-כוונות וגם לנוכלים מובהקים להמשיך באותה דרך גם לנוכח סימנים שהתפיסה העצמית או ההבטחות שלהם לא מחוברות למציאות. זה מסביר מדוע התופעה נמשכת ואף פורחת, אף שבעין חיצונית ביקורתית לא פעם ניתן לזהות סתירות וכשלים בהבטחות ה"גורואים".
למה אנשים נמשכים לדמויות אלו? הצרכים הפסיכולוגיים של הקהל
אם כן, ראינו כיצד "מצד ההיצע" מתקיימות דמויות כריזמטיות המשמרות את תפקידן כמנטורים/גורואים. כעת נבחן את "צד הביקוש" – מה גורם להמוני אנשים, מכל שדרות האוכלוסייה, לחפש תשובות והשראה דווקא אצל הדמויות הללו ברשת? מסתבר שישנם מספר מניעים וצרכים פסיכולוגיים נפוצים שמושכים אנשים למנטורים ולגורואים הלא-פורמליים:
חיפוש אחר משמעות וזהות: בעולם מודרני מורכב, רבים (ובעיקר צעירים) חווים בלבול לגבי זהותם ומטרתם בחיים. אריקסון תיאר את שלב זהות לעומת בלבול תפקידים בגיל ההתבגרות, אך גם בבגרות מוקדמת אנשים ממשיכים לחפש את מקומם. גורו כריזמטי – רוחני, עסקי או אחר – מספק נרטיב ברור: דרך חיים סדורה, ערכים מוגדרים, קהילה להשתייך אליה. עבור מי ששרוי בערפל זהותי, ההזדהות עם קבוצה או אידיאולוגיה של מנטור מעניקה תחושת כיוון ו"מי אני". מחקרים חברתיים מצאו שבמצבי אי-ודאות עצמית גבוהה, אנשים נוטים להיאחז בקבוצות מלוכדות ובמנהיגים ברורים, כמקור להפחתת החרדה והבהרת הזהות Davidovitz et al., 2007)
. למשל, אדם שלא מצא את ייעודו המקצועי עשוי להצטרף לקהילת מנטור עסקי שמטיפה ש"ייעודך להפיץ אוריזות לעולם דרך יזמות" – והנה יש לו סיפור השתייכות במקום בלבול.
צורך בהשתייכות ובקשר: התיאוריה של בולבי על התקשרות מלמדת שכולנו מחפשים תחושת ביטחון בקשר עם "דמות מיטיבה חזקה"
. בילדות זו האם או האב; אך בבגרות, הצורך לא נעלם אלא עשוי להיות מושלך על מנהיגים, מורים או קבוצות
Hogg & Adelman, 2013
. אנשים שנמשכים לגורו או מנטור לעיתים כמהים – אולי באופן לא מודע – לדמות הורית מגוננת ומנחה. סטיב טיילור כינה זאת "תסמונת ההתמסרות": הרצון לחזור לתחושת הביטחון של הילדות, בה ההורים ידעו הכל וטיפלו בהכל. Taylor, 2020)
. הגורו הרוחני או המנטור הסמכותי מספקים בדיוק את הפנטזיה הזו: "אל תדאג, אני אראה לך את הדרך הנכונה. יש לי תשובות לכל שאלותיך". עבור אדם עייף מן האחריות הבוגרת ומתוסכל מהכשלונות בניסיונות לפתור הכל לבד, מאוד מפתה "להישען" על מישהו אחרשיכוון. זהו סוג של רגression פסיכולוגי מבוקר – חזרה לעמדה תלותית יותר כדי לזכות בתחושת הגנה. מכאן גם נובע שאנשים במצבי משבר או פוסט-טראומה רגישים במיוחד למשיכה הזאת: לאחר טלטלה (אובדן, גירושין, פיטורים) הם מרגישים פגיעים כמו ילדים, ומחפשים "הורה" חדש בדמות מורה דרך. קבוצות דתיות וכתות לאורך ההיסטוריה שגשגו בתקופות של מצוקה חברתית, בדיוק מכיוון שסיפקו עוגן השתייכותי יציב בזמנים קשים. ברמה הבין-אישית, ההשתייכות לקהילת המנטור גם נותנת חברים חדשים – תחושת אחווה וקבלה, חשוב במיוחד למי שמרגישים בודדים.
שאיפה לסמכות ברורה בעולם עמום: אמנם אנו מעריכים חירות אישית, אך החופש המוחלט עלול להיות מבהיל ומעורר חרדה. הפילוסוף אריך פרום דיבר על "הבריחה מחופש" – הצורך של אנשים לוותר על חלק מחירותם לטובת סמכות שתנחה אותם, מפני שחופש מוחלט פירושו גם אחריות מוחלטת. בעולם עמוס מידע וקולות סותרים, יש הקלה במציאת קול אחד סמכותי שנשמע בטוח בעצמו. מנטור או גורו עונה בדיוק על הצורך הזה: הוא טוען שיש לו ודאות. הוא עשוי להגיד: "תעשו א', ב', ג' – ויהיה לכם טוב" (בין אם מדובר במדיטציה או בהשקעה פיננסית). הידיעה שיש "כללי משחק" ותוכנית ברורה מקלה את חרדת הכאוס ואי-הוודאות. גם אם בפועל המתכון לא תמיד עובד, עצם האמונה בו מרגיעה. במיוחד בתקופות של שינויים מהירים (עידן דיגיטלי, אי-יציבות תעסוקתית, מגפה גלובלית), אנשים מחפשים משהו מוצק להיאחז בו. גורואים מצטיינים בלהציג את גישתם כאמת יציבה וברורה. עבור חלק מהאנשים, אפילו דמות סמכותנית עדיפה מתחושת העדר כיוון – וזה מסביר תמיכה גם במנהיגים פוליטיים "חזקים" באופן דומה
.
אידיאליזציה וחיפוש מודל לחיקוי: בני אדם נוטים באופן טבעי לאידיאליזציה – נטייה לראות אדם אחר כמושלם או גדול מהחיים, לרוב בשל הקרנת משאלות שלנו עליו. צעירים, למשל, מעריצים סלבריטאים ומחקים אותם, כי הם משליכים עליהם את מי שהם היו רוצים להיות. באופן דומה, הגורואים ברשת משמשים לעוקבים רבים מודל אידיאלי: "כך הייתי רוצה להיות/לחיות". המנטור העסקי מהווה אידיאל של עושר וביטחון, המטפל האלטרנטיבי משמש אידיאל של אדם ששלו עם עצמו ועוזר לאחרים, הגורו הרוחני – אידיאל של שלווה ותבונה. ההערצה והחיקוי מאפשרים לחוות דרכם במידה מסוימת את מה שחסר לנו. לדוגמה, מי שמרגיש חלש יהנה מהזדהות עם מנטור כוחני ויחוש דרך ההערצה מעט עצמה ועוצמה. תופעה זו מתחילה כבר בילדות (ילד מעריץ הורה "כל יכול" ומפנים חלקים ממנו), והיא נמשכת בבגרות בצורות מתוחכמות יותר. כאשר אנחנו מעמידים אדם אחר על כס אידיאל, באופן סמוי אנו גם מרגישים טוב עם עצמנו בזכות הקשר איתו ("אני תלמיד של X הדגול, משמע שגם בי יש משהו מיוחד"). המנגנון הזה יכול להיות חיובי – מודלים לחיקוי אכן דוחפים לצמיחה – אבל הוא גם מסוכן, כי אידיאליזציה לרוב מתעלמת מפגמים. ואז מגיעה אכזבה קשה כאשר מתגלה שהמלך עירום. ועדיין, רבים יעדיפו לתחזק את הפנטזיה (כפי שתואר בדיסוננס) מאשר לוותר על הדמות האידיאלית שמעניקה להם השראה ומשמעות.
פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות ("תיקון מהיר"): נמשך לגורואים לא רק מי שמחפש משמעות נשגבת, אלא לעיתים גם פשוט מי שזקוק נואשות לפתרון. אדם בדיכאון רוצה להרגיש טוב; מובטל רוצה עבודה; רווקה רוצה זוגיות; עצמאי כושל רוצה הכנסה. המנטורים והמשפיענים מציעים לרוב מתכונים ותשובות זריזות למצוקות הללו – וזה מאוד מושך. הפסיכולוגיה מלמדת שכשאנו בכאב, הנטייה לקבל החלטות פזיזות או להיאחז בכל תקווה עולה. "גלולת קסם" – תהיה זו דיאטה מהירה, שיטת התעשרות בחודש או מדיטציית-על שפותרת טראומה – תפתה רבים כי האלטרנטיבה דורשת עבודה קשה, זמן או קושי רגשי. קל לנו להאמין שיש "קיצור דרך" כשהוא מוצג בחזון בוטח. כך למשל, תעשיית האימון צמחה גם מפני שהיא מבטיחה להיות זריזה ומעשית יותר מטיפול נפשי Monroe, 2021)
. אנשים עם מצוקה קלה-בינונית יעדיפו לפעמים מאמן שמדבר ת'כלס על מטרות מאשר ללכת לטיפול מעמיק שיכאיב. המשפיענים ברשת יודעים זאת, והמסרים שלהם בהתאם: "את יכולה לרפא את חרדתך ב-21 יום!", "הסוד להצלחה עסקית ב-3 שלבים". גם אם לא נאמין לחלוטין, חלק בתוכנו רוצה להאמין – "למה לא לנסות, אולי אצליח כמו העדויות שהם מראים". הצרכנות המודרנית והרגלי הקשב המתקצרים ברשת (סרטונים קצרצרים, סיפוקים מידיים) רק מחזקים נטייה זו. הקהל מצפה לתוצאות מהירות – והגורואים מספקים (לפחות בהבטחה).
דחייה מהממסד וחיפוש אלטרנטיבה: ישנם אנשים שנמשכים לדמויות אלו משום שהם מאוכזבים או מודרים מהערוצים הממוסדים. למשל, אדם שנפגע במסגרת בריאות הנפש (תחושת זלזול או חוסר הקשבה מצד מטפל מסורתי) עשוי לפנות לאלטרנטיבי ש"לפחות מתייחס אליי כבנאדם ולא כמקרה". או מי שחווה גזענות/להט"בופוביה וכו' במוסדות דתיים, ימצא אולי במנהיג רוחניק פתוח ליברליות שקוסמת לו. גם הבדלי שפה ותרבות משחקים תפקיד: גורואים ברשת מדברים בשפת היום-יום ומגיעים מכל רקע, בעוד אנשי מקצוע עלולים להתפס כ"אליטה" שקשה להתחבר אליה. לכן, עבור חלק מהקהל זו אף אמירה פוליטית: בחירה במנטורים ברשת היא ביטוי למרד בממסד ולחיפוש דרך עצמאית. לא פעם אנו רואים אנשים משכילים ומתוחכמים מאוד נוהים אחר גורו ניו-אייג'י, לא מפני שהם תמימים – אלא מתוך אידאולוגיה אנטי-ממסדית (לדוגמה, התנערות מפסיכיאטריה ותרופות, או ממוסדות דת מסורתיים). הגורו האלטרנטיבי מסמל עבורם חירות מחשבתית וקידמה, גם אם יש באמונותיו דברים איזוטריים.
מצוקה רגשית ופתולוגיה: לצד כל הנ"ל, קיימים מקרים שאנשים נמשכים לכתות או גורואים מתוך מצוקה נפשית עמוקה יותר. אנשים הסובלים מהתקשרות לא-בטוחה באופן קיצוני (למשל עם נטייה לתלות חרדתית) עלולים להתמכר ממש ל"דמויות אב" מתחלפות. אנשים עם דימוי עצמי נמוך פתולוגי יחפשו ללא הרף מישהו חיצוני שיגיד להם מה ערכם. במקרים מסוימים, אפילו אנשים עם נטיות פסיכוטיות קלות (גבול מציאות מעורער) יימשכו למנהיגים כריזמטיים שיאשרו את עולמם הפנימי (למשל גורו אפוקליפטי המשכנע שיש קנוניה עולמית – דבר שמתחבר לפרנויה האישית). חשוב להדגיש: הרוב המוחלט של העוקבים אינם "משוגעים" כלל, אלא אנשים נורמטיביים בעלי צרכים נורמליים. אך בקצוות, יש מי שממש נמצא בסיכון לניצול כי הוא כה פגיע נפשית – וגורואים מניפולטיביים (במודע או שלא במודע) עלולים לנצל זאת.
לסיכום חלק זה, אפשר לראות שהמשיכה למנטורים ולגורואים אינה נובעת מטיפשות או עצלות של הקהל, כפי שקל לעיתים לטעון בביקורתיות, אלא מצרכים אנושיים יסודיים: הצורך שיבינו אותנו, שיכוונו אותנו, להיות שייכים, להרגיש משמעותיים, להאמין במשהו גדול מאיתנו, ולקבל תקווה שמחר יכול להיות טוב יותר. כפי שכתב טיילור, "עבור רבים, שלב הילדות בו ההורים היו כל-יכולים הוא אידיאל לא-מודע שהם כמהים לשוב אליו"
Taylor, 2020)
. הגורואים המודרניים – בחלקם ביודעין ובחלקם שלא – ממלאים תפקיד של הורה, מנהיג וחבר בעת ובעונה אחת. הבנה זו חשובה כדי לגשת לביקורת על התופעה בגישה לא רק שיפוטית, אלא גם אמפתית כלפי הצרכים שהיא ממלאת. יחד עם זאת, הכרה בצרכים הללו צריכה להיות הצעד הראשון בפיתוח חשיבה ביקורתית: ברגע שאדם מודע למה מושך אותו, יש לו יותר חופש לבחון באופן רציונלי האם הדמות שהוא עוקב אחריה באמת ראויה לאמון או שמא היא בבחינת אשליה מסוכנת.
סיום: מבט ביקורתי-אמפתי והמלצות לחשיבה ביקורתית
תופעת המנטורים, המטפלים האלטרנטיביים והגורואים ברשת היא אם כן תופעה מורכבת ורבת-פנים. מצד אחד, היא משקפת צרכים אמיתיים של אנשים בזמננו – לרבות צורך בהכוונה, בקהילה, בתקווה ובידע נגיש. רבים מהפועלים בתחום עושים זאת מתוך כוונות טובות, ובאמת מצליחים לסייע לאחרים במידה מסוימת. הנגשת שיח על צמיחה אישית, מודעות ורגשות לקהל רחב היא כשלעצמה דבר מבורך בעולם שרק לאחרונה החל לדבר בפתיחות על נפש ורוח. אין ספק שגם לממסד הטיפולי והחינוכי יש מה ללמוד מהפופולריות של הדמויות הללו – אולי על הצורך בשפה נגישה יותר, בחיבור אישי, ובמתן מענה מהיר וזמין יותר לקשיים.
מצד שני, חשוב לפקוח עין גם על הסיכונים והבעיות הגלומות בתופעה. היעדר הפיקוח והרגולציה פותח פתח לניצול, שרלטנות ואפילו התעללות רגשית. לא כל "מאמן" עם אלפי עוקבים באמת יודע מה טוב לנפשכם, ולא כל "גורו" רוחני נקי ממניעים אפלים של כוח ושררה. האחריות, בסופו של יום, נופלת גם עלינו כצרכני התוכן: לפתח חשיבה ביקורתית בריאה לגבי מי אנחנו בוחרים לעקוב אחריו ולמי לתת להשפיע עלינו. ביקורתיות אין פירושה ציניות גורפת או שלילת כל מה שאינו מוסדי, אלא בדיקה מושכלת:
בדקו סמכות והכשרה: האם האדם מציג תארים או ניסיון רלוונטי? האם יש לו המלצות אמיתיות, תוצאות שניתן לאמת, הכרה מארגונים מקצועיים? אם אין – זו לא סיבה לפסול אוטומטית, אך זה נורת אזהרה להיות בבקרה מוגברת.
חפשו עדויות אובייקטיביות: האם הרעיונות של הדמות נתמכים במחקרים, או שהם מבוססים רק על אנקדוטות וחוויות אישיות? אדם רציני יצטט לפעמים מחקרים או לפחות יציג לוגיקה סבירה.
שימו לב למידת הדוגמטיות: גורו שמצהיר שתמיד צודק ושכל השאר טועים – מסוכן. חפשו מורים שמודים בגבולות הידע שלהם, שלא אוסרים עליכם לצרוך מידע ממקורות אחרים, ושלא מנתקים אתכם ממי שמטיל ספק. אם אתם רואים ניסיון לנתק אתכם מביקורת חיצונית – זה סימן אזהרה קלאסי לכת.
הקשיבו לתחושות הבטן: גם אם אדם מאוד כריזמטי, שימו לב אם מתעוררת בכם אי-נוחות או ספקות לפעמים. אל תדחיקו אותם מיד. שאלו שאלות, בדקו. זכרו שאתם לא "חייבים" לאף מנטור שום דבר – אתם הלקוחות ויש לכם זכות לשאול ולהטיל ספק. מורה אמיתי יכבד זאת, שרלטן יכעס או ילחיץ אתכם ש"תזרמו ותבטחו".
גנו על עצמאות המחשבה: חשוב לא "להפקיר" לחלוטין את שיקול הדעת שלכם, גם כשנמצאים תחת השראה. קחו את הדברים הטובים שמנטור נותן, אבל השאירו חלק בתוככם ששואל: האם זה מתאים לי? האם זה הגיוני? אל תאמצו כל אמירה כאקסיומה מבלי לבחון אותה באור המציאות האישית שלכם.
איזנו מקורות תמיכה: גם אם מצאתם מנטור נהדר, זכרו לא לשים את כל יהבכם על אדם אחד. שמרו קשר עם חברים, משפחה או אנשי מקצוע אחרים. מגוון מקורות יבטיחו שלא תהיו פגיעים לחלוטין להתדרדרות אם אותו אדם יאכזב. כמו כן, ערבבו בין השראה למעשה: קחו את המוטיבציה שהמנטור נותן, אבל יישמו אותה בעולם האמיתי בצעדים מדידים. כך תוכלו לבדוק את האפקטיביות בעצמכם.
ונקודה אחרונה, חשובה לא פחות: גשו לעצמכם בחמלה. אם גיליתם שנגררתם אחרי "גורו" והתאכזבתם, אל תלקו את עצמכם קשות. קל מאוד להיות חכמים retrospectively, אך כפי שראינו – המשיכה הייתה ממקום אנושי מובן. למעשה, הכרה בדפוסים שגרמו לכם ללכת שבי יכולה להיות מתנה – זו הזדמנות ללמוד על הצרכים העמוקים שלכם. ייתכן שהמסע האמיתי בהתפתחות שלכם הוא להבין מה חיפשתם אצל אותו גורו ולדאוג לספק זאת בדרך בריאה: לבנות זהות, למצוא קהילה, לפתח ביטחון עצמי, לטפל בפצעים רגשיים בעזרת אנשי מקצוע מוסמכים.
התופעה של מנטורים וגורואים ברשת כנראה תמשיך להיות איתנו, ומשתנה יחד עם הפלטפורמות והזמנים. מוטל עלינו כיחידים וכחברה ליצור סביבה שבה מצד אחד יש מקום להשראה, למנהיגות חיובית ולחדשנות בדרכי סיוע, ומצד שני יש הגנות מפני ניצול ותעתוע. הגנות אלו מתחילות בחינוך לחשיבה ביקורתית, בהנגשת כלים נפשיים לכולם (כדי שפחות אנשים יפלו לייאוש שמוביל לאחיזת קש), ובשיח ציבורי פתוח על התופעה – כזה שלא רק מגנה בזלזול, אלא מנתח ומבין, בדיוק כפי שניסינו לעשות כאן.
בסופו של דבר, האחריות היא משותפת. אפשר להעריך מנטור כריזמטי על תרומתו מחד, ובאותה נשימה לדרוש ממנו אחריות ואתיקה מאידך. ואפשר – ורצוי – להיות פתוחים לקבל השראה ועזרה, אך במקביל לשמור על עצמנו ערים, עצמאים וביקורתיים. כך נוכל ליהנות מהטוב שבמנהיגות אישית ורוחנית בעידן הדיגיטלי, מבלי לאבד את דרכנו ואת עצמנו.
מקורות
Bowlby, J. (1969). Attachment and Loss: Vol. 1. Attachment. New York: Basic Books.
Davidovitz, R., Mikulincer, M., Shaver, P. R., Izsak, R., & Popper, M. (2007). Leaders as attachment figures: their attachment orientations predict leadership-related mental representations and followers' performance and mental health. Journal of Personality and Social Psychology, 93(4), 632–650.
Erikson, E. H. (1950). Childhood and society. New York: Norton.
Festinger, L. (1957). A Theory of Cognitive Dissonance. Stanford, CA: Stanford University Press.
Festinger, L., Riecken, H. W., & Schachter, S. (1956). When prophecy fails. Minneapolis: University of Minnesota Press.
Hogg, M. A., & Adelman, J. (2013). Uncertainty–Identity Theory: Extreme Groups, Radical Behavior, and Authoritarian Leadership. Journal of Social Issues, 69(3), 436–454. (Original work published 2007)
Monroe, R. (2021, Oct 6). I’m a life coach, you’re a life coach: the rise of an unregulated industry. The Guardian.
Purser, R. (2023, July 24). How the Life Coaching Industry Sells Pseudo-Solutions to Our Deepest Problems. Current Affairs.
Taylor, S. (2020, Sept 12). The Abdication Syndrome: Why we are vulnerable to authoritarian leaders, corrupt gurus, and cults. Psychology Today.
Will, P. (2022, Jan 25). A Plague of Gurus: How the Internet Was Flooded With Fake Success. WillPatrick.co.uk.
Comments