top of page

אימהות, קריירה ומשמעות קיומית/ שירה נגבי


ממש לאחרונה, נאלצתי לעשות הפסקה מפרסום אינטנסיבי ברשתות החברתיות.

כבר שנה שאני מעלה תוכן לטיקטוק על בסיס יומי, 3 פעמים ביום (חוץ מיום או יומיים של מחלה וגם אז איכשהו עדיין פירסמתי)

מי שלא מכיר/ה, התוכן שאני מעלה בטיקטוק מדבר לרוב על טראומה, על כאב, מיינדפולנס ועל צמיחה מתוך המקומות החשוכים שלנו. לעיתים ההשראה של התוכן הייתה ממקומות אישיים וכואבים שלי, שבחרתי לשתף, דווקא כדי להראות את האמת – כולנו סוחבים כאבים, פצעים וצלקות מהעבר והגיע הזמן לדבר על זה כאילו זה לא טאבו.

אבל זה לא העיקר, בגלל השאיפה שלי לשנות את השיח או לפתוח יותר את השיח על הרגשות השקעתי בהכנת כל סרטון או פוסט: קראתי מאמרים, ספרים, הקשבתי להרצאות, שמעתי חוויות, הבאתי משלי – והותשתי.

הותשתי כי חיי הם לא רק רשתות חברתיות (שזה טיקטוק, אינסטגרם, יוטיוב האתר והפודקאסט שלי), הם גם זוגיות, אימהות, סטודנטית (מתמחה בפסיכותרפיה) , מטפלת רגשית, מלווה רגשית, מרצה ו... איפה הזמן שלי לעצמי?

לא הצלחתי לשלב יותר, הרגשתי ממש איך כל תחום מקבל ממני כמה אחוזים בודדים, הכי הציק והעיק זה האימהות. אז נכון, עבדתי קשה והצלחתי לפתוח ולמלא קליניקה אונליין בכוחות עצמי, זה דרש המון אנרגיה, משאבים, זמן וכוח שנגמרו לי, ומשהו היה צריך להשתנות.

רגע לפני השינוי, עצרתי רגע לחשוב על מה אימהות שמנהלות קריירה מתמודדות מבחינה רגשית ומעשית ואציג לכן כמה נקודות מעצבנות במיוחד ומה אני עושה כדי להתמודד איתן.

הנה 5 נקודות מרכזיות שעלו לי:

1. שיפוטיות של אחרים/סביבה/חברה – להיות ולבחור להיות אמא וגם אשת קריירה שמצליחה ודוחפת קדימה, יכולה להגיע עם מחיר של שיפוטיות, זלזול וחוסר הבנה מצד הסביבה או החברה: "היא תמיד עסוקה, אין לה זמן אליהם בכלל", "אם היא הייתה נשארת בבית, הם היו אחרת" ועוד סטיגמות עתיקות שיכולות לבלבל ולהציף עוד יותר אשמה אצל אמא שגם ככה עושה את ההכי טוב שלה. כאן לרוב אני ממליצה not to give a fuck, אם את יודעת מה עושה לך טוב, למשפחה שלך טוב – הסביבה גם אם זה אבא או אמא, לא חיים את החיים שלך, את חיה אותם.


2. שעות עבודה – "משרת אם", חחחח בדיחה, משרה נדירה למציאה. רוב הסיכויים ששעות העבודה שלך לרוב מתנגשות עם זמן ילדים משפחה, ההתפשרות בין פרנסה לחיי הבית אל מול דרישות החברה/מקום העבודה או אפילו בן/בת הזוג או מעצמך להיות בכל צד 100%, לא פחות מזה ואם אפשר אז יותר מזה. מהסיבה הזאת (האמת יש עוד כמה) ובעיקר כי לא מצאתי משרות המאפשרות לי להיות עבור הילד שלי אחרי/לפני הגן, הקמתי עסק עצמאי, קליניקה אונליין כמו שכתבתי למעלה – מה אני אגיד גם כאן שעות העבודה לא משהו (ארחיב על זה בהמשך) גם כאן אני לא שלמה, אשמה אימהית זה בהחלט משהו מוכר.


3. אז אם כבר דיברנו על זה, אז היי, אשמה אימהית או mom guilt.

ההתנגשויות האינסופיות ואפילו יומיומיות בין הקריירה לבין המשפחה קורות כל הזמן ומעלות הרבה תחושות של אשמה, תסכול, עצב, ייאוש. אחד הדברים שמקלים עליי בחיי, זה הזוגיות – כזאת עם תקשורת טובה ולהחזיק בראש שאמא בריאה (גוף ונפש) ומאושרת היא הכרחית לקיום המשפחה מאושרת והדרך שלי היא בבחירה להמשיך לצמוח, ללמוד, לגדול ולטפח את הקריירה שליף את מה שאני אוהבת לעשות. ומי יודע? אולי על הדרך הבן שלי בכלל לומד מה זה מוסר עבודה ואיזה כיף זה להתעסק ולעסוק במה שאוהבים?


4. עצמאיות ולו"ז דינמי – אוקיי, אז הסעיף הזה הוא ספציפית עבור אימהות עצמאיות עם עסק פרטי משלהן, או שהן המותג עצמו: למי שלא עובדת במשרד תחת שעות קבועות אלא בונה לעצמה את הלוז יכולה לזהות איך כל שבוע נראה אחרת, איך הלו"ז דינמי ומשתנה. אני רואה אצלי איך תוך כמה חודשים הקליניקה אונליין התמלאה לגמרי נוספו פרויקטים והרצאות - הכל מבורך אך יחד עם זאת, מבלבל ודורש ארגון אחר של הזמנים בבית ומצריך התאמה בין כל העולמות. אני אישית לוקחת את זה כאתגר, בוכה כדי להוציא את הסטרס (וגם לתת לעצב מקום), ואז עושה חושבים כדי לבדוק מה מתאפשר ומתי (דיי מהר אחרי הבכי, הרגש קיבל מקום עכשיו המיינד יכול לעשות את שלו).


5. ציפיות לא ריאליות -שלנו ושל הסביבה מאיתנו. מ" מתי את חוזרת לעבודה?" עד ל:"את לא נשארת איתו בבית לפחות עד גיל 3?" תניקי/אל תניקי, להביא עוד ילד מהר, לתקתק עבודה, לשמור על הבית... ועוד כל כך הרבה. חלק מזה הם ציפיות עצמיות וחלק ציפיות מהסביבה וחלק מעורבבים עם העצמי והסביבה, שכמעט כל אמא שדיברתי איתה, קראתי אותה או עליה , מדברת עליו ומתמודדת בצורה כזאת או אחרת ובעוצמות שונות. דבר שרק מוסיף עוד לחץ, חרדה, בעיות שינה ובכלל תחושת מועקה רגשית ופיזית. גם כאן אני מציעה הרבה להשתמש בלבחור ממש טוב על מה באמת אכפת לנו להגיב עליו. אם אמרנו שאמא עם קריירה משקיעה המון אנרגיות בכל מיני עולמות שונים למה לבזבז אנרגיה על ציפיות לא ריאליות? מה כן מתאים לך? איך את רואה את האימהות שלך? מה הצורך של המשפחה? ואיך את משלבת בזה דרך איזון את הקריירה?


הנשים שמגיעות אליי לקליניקה אונליין (מקווה בקרוב לפתוח קליניקה פרונטלית במרכז) הן נשים שרגילות לעבוד קשה, לדרוש מעצמן בלי סוף (לרוב גם הסביבה רגילה לראות בהן סופר וומן כל יכולה) שמנהלות עסקים מוצלחים ואפילו הן המוצג עצמו – עיקר התלונות הן חרדה, קושי בשינה, מחשבות מעיקות, אשמה , שיח פנימי שיפוטי ונוקשה ואורך חיים עמוס ודורשני. בתוך הליווי אני רואה את המסירות, את הנחישות ואת הרצון לשנות את ההתמודדות שלהן עבורן, עבור משפחתן ועבור הקריירה שלהן.


אנחנו לומדות דרך הליווי הרגשי ההוליסטי בין אם זה שיחה או הילינג או דמיון מודרך, איך לבנות לכל אחת מפת דרך אישית כדי לדעת, בסופו של דבר, לחיות בקבלה פנימית ושלווה.

מוזמנות לפנות אליי: (ואולי להירשם לקליניקה בת"א?) Therapyshira@gsmil.com


* הכתבה אינה עוסקת בחלק של האב, על זה אכתוב בהמשך

** קליניקה בת"א תיפתח מעל ל 4 נרשמות



24 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page