רבים מאיתנו נותנים את הטוב ביותר של מי שאנחנו כל יום, ובכל זאת לעתים קרובות מדי נאבקים להרגיש שהטוב ביותר שלנו הוא באמת מספיק טוב. הבנה, ולפעמים קריאת תיגר על הציפיות והתפיסה שלנו לגבי הציפיות של אחרים היא המפתח לזיהוי ושינוי ציפיות לא מציאותיות שפוגעות ביכולתנו להתקרב לאחרים בחמלה ולהרחיב את החמלה הזו לעצמנו.
כולנו נושאים איתנו המון ציפיות. הציפיות קשורות היטב לצרכים, לרצונות, לערכים ולאמונות שלנו. הם מציירים תמונה מנטלית של איך אנחנו חושבים שדברים "צריכים" להיות.
ציפיות עצמיות יכולות להיות מציאותיות מועילות או בעייתיות. כאשר הציפיות שלנו נעשות מפורשות וריאליסטיות, הן יכולות להיות הבסיס לחלומות, רעיונות ואפשרויות. הם יכולים להאכיל אותנו, לעורר השראה אותנו ולעזור לנו להופיע בחיינו. אם אנו מחזיקים את עצמנו או מישהו אחר לסטנדרט לא מציאותי, אז אנחנו יכולים ללמוד להתאים את הציפיות האלה.
הציפיות הופכות לבעייתיות כשהן גורמות לנו מלהיות בהווה אל עבר התמקדות אך ורק בעתיד, או למלא את ראשינו באיך דברים "צריכים" להיות ולהרגיש ואיך האנשים סביבנו "צריכים" לפעול ולהרגיש. ה"צריכים" שלנו משקפים ציפיות שאנו חשים שאיננו עומדים בהן. כאשר אנו אומרים שאנחנו "צריכים" לעשות משהו, אנחנו מחזקים את הרעיון שאנחנו לא עושים את זה. אם הדיאלוג הפנימי שלנו אומר "אני צריך להשקיע יותר זמן על ___" הסוף המשתמע למשפט הזה הוא "... אבל, אני לא." אנחנו מחזקים את ה- שלילי וזה יכול לגרום לאשמה, תסכול או חרדה.
ציפיות יכולות להוות את הבסיס לעייפות החמלה. הציפיות עשויות לפעול בטווח הקצר: "אם אעשה ___, אז יאהבו אותי". בדוגמה זו, אנו יוצרים ציפיות לעצמנו ("אם אני עושה ..."), כמו גם לאחרים (" יאהבו אותי"). ציפיות אלה עשויות להזמין בושה, כעס, תסכול ואכזבה אם לא נעמוד בציפיות העצמיות שלנו, כמו גם טינה אם אחרים לא ימלאו את הציפיות שלנו מהם. הציפיות פועלות גם בטווח הארוך ועשויות להיות ניכרות ביעדים שהצבנו לעצמנו או במדדים שאחרים הציבו לנו.
בעוד שאנחנו יכולים לעתים רחוקות לשנות את מה שאנשים אחרים חושבים או מצפים מאיתנו, על ידי תשומת לב ומודעות לציפיות שלנו, אנחנו יכולים לשמור על אלה שמתאימים ונוחים, ולשחרר את אלה שלא מתאימים או יעילים. רק כאשר אנו מודעים לציפיותינו אנו יכולים לבחון עד כמה הן מציאותיות. נוכל להגביר את עמידותנו בחמלה אם נעשה מאמץ מודע להבחין ב"צריכ/ה" בחיינו ובהשפעה שעשויה להיות לציפיות אלה עלינו.
כשאנחנו צועדים בדרך של אהבה עצמית, אנחנו נתקלים בציפיות ו/או הגדרות של הסביבה למה זאת אהבה עצמית ואיך זה נראה, סטיגמות כמו: "זה רק להיפים", "אהבה עצמית זה נרקיסיסטי" או מהרדיקליים: "כדי לאהוב את עצמך את/ה חייב/ת ל...." " אם לא תשחרר/י את העבר לעוצם לא תוכל/י באמת לאהוב את עצמך "או הקשבה לגורו כלשהו שיגיד לך שכדי לאהוב את עצמך את/ה חייב/ת לקחת אצלו X קורסים כדי להגיע לנירוונה של האהבה העצמית.
אז אשתף אותך, שאצל כל אחד ואחת זה בא לידי ביטוי בצורה שונה הקו המנחה, לדעתי האישית והמקצועית, היא תרגול הבנה עצמית וחמלה עצמית, כל השאר הם תוספות יפות אבל אלו ביחד המפתח לאהבה עצמית אמיתית.
אז איך את/ה מראה לעצמך שאת/ה אוהב/ת אותך על אמת?
תכתבו לי בתגובות!
Comments